1922 – נולד ברוסיה.

1925 – עלה לארץ, חניך בית החינוך לילדי העובדים בתל-אביב, בית ספר מחוזי בגבעת השלושה, בוגר בית-הספר החקלאי 'כדורי'. חניך הנוער העובד והלומד.
מ-1940 חבר קבוץ רמת-יוחנן.
1941 – התגייס לפלמ"ח, שירת כמ"מ, מ"פ, מפקד הגדוד השני.
1948 – (תש"ח) מפקד הגדוד השני (פלמ"ח) ומפקד מרחב הנגב.
1949 – מפקד חטיבה בצה"ל וסגן מפקד הנח"ל וממקימיו.
1954-1950 – מפקד הנח"ל.
1954 – השתחרר מצה"ל, וחזר לקיבוצו רמת-יוחנן.
1962-1958 – מזכיר פנים של איחוד הקבוצות והקיבוצים.
1971-1967 – ראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון.
1971 – חזר לקיבוצו.
1974 – סגן מזכיר מפלגת העבודה.
1977-1974 – עוזר שר-הביטחון לתיאום פעולות ההתיישבות והביטחון המרחבי.
1978 – ראש היחידה להתיישבות כפרית/עירונית ולאיזורי פיתוח בהסתדרות.
1978 – יו"ר אירגון "יד לבנים". בנו נפל ב-1967 במסגרת שירותו בצה"ל.

כאחד מאנשי צוות ההקמה של הנח"ל היה עלינו לקבוע את דפוסיו, כחיל עצמאי בצה"ל: קביעת יעדים ותפקידים, דפוסי ארגון, חינוך, חברה ועוד. הנח"ל נבנה על בסיס כפול – האחד, כמסגרת לתנועות הנוער החלוציות – הגרעינים ההתיישבותיים, שיש לאבטחם ולשמור על שלמותם תוך כדי שירותם הצבאי; והשני, ככלי ממלכתי מרכזי, למילוי משימות התיישבותיות – לאומיות, בעל ייעוד מיוחד במסגרת הצבא. הנח"ל תרם לבטחון המדינה הן בפועלו ההתיישבותי העצמאי והן בשלובו במסגרת ובפעילותו של צה"ל, בכך שחיילי הגרעינים בצבא מקבלים הכשרתם כחיילים – לוחמים המשתלבים בהגנה המרחבית שהנם מקימי ישובים עצמאיים הממוקמים בגבולות ובאיזורים שוממים ורגישים ובכך שהם נשלחים לתגבר ישובים צעירים וזעירים, לשמור על רמתם החברתית והכלכלית; ומכאן – גם על כוחם הצבאי.
תקופת פקודי על הנח"ל – אופיינה על ידי קליטת יוצאי הצבא לאימונים ולהכשרה חקלאית, בהתאם לחוק שרות הביטחון ובתנופת הקמת ההיאחזויות הראשונות וישובי הנח"ל העצמאיים.
כראש אגף הנוער והנח"ל – תקופה זו עמדה בסימן שלאחר מלחמת ששת הימים; תזוזת הגבולות ופתיחת המרחבים להתיישבות חדשה ביטחונית ומדינית; קביעה שהטביעה חותמת על כל השנים שלאחר מכן; הקמת ישובי נח"ל בבקעת הירדן, בסיני ופיתחת רפיח, ברצועת עזה, ברמת הגולן, בגוש עציון ובערבה – בהמשך לקו-ההתיישבות, מזה כעשרים שנה.