פעולות גמול

מבצע "פרגול" היה מבצעו הראשון של הגדוד. נבחרו להשתתף בו שני מ"פים – ארליך ווקסי – שני קצינים ושני מש"קים מצטיינים. עד לנקודת פיצול בגבול רצועת-עזה נעה החוליה עם חוליה מ'גבעתי' שבראשה עמד סמג"ד – והוא המוביל.
עקב טעות בניווט, עלה הכוח המאוחד על מוצב מצרי, אשר פתח באש מקלעים ורובים. החוליות ניתקו מגע בזחילה לאחור ואז נמצאה חוליית הגדוד מובילה – כאשר לפתע נתגלו ארבעה מצרים. ממרחק של 10 מטר הסתערו הלוחמים על האוייב במטחי-אש וברימוני יד – פגעו בכולם ולקחו את נשקם. מבצע מוצלח זה, והעובדה שכל משתתפיו פעלו בהעזה ועל פי הנדרש מהמצב הבלתי צפוי, הפיחו בגדוד ובחטיבה כולה תחושת ביטחון ביכולתו.
הבא אחריו – מבצע "רוני". במסגרת סדרת מארבים ברצועת עזה, הוטל על הגדוד להציב בלילה שבין ה-30 ל-31 1956, שני מארבים על כביש עזה: האחד בפיקודו של הסמג"ד אפרים מרכוס, והאחר בפיקוד המ"פ אפרים פורן. עד לנקודת פיצול מתוכננת נעו שתי החוליות יחד.

47A

רס"ן מוטה גור בתידרוך אחרון לפני יציאה לפעולה מעבר לגבול

לאחר שעה של הליכה בשטח אוייב נשמעו קולות חרישיים. הכוח קפא על מקומו וסיור מהיר, שיצא לזהות את הקולות, גילה שלושה חיילים מצרים סועדים, כשבמרחק קטן מהם, במורד גבעה, ממוקם מוצב. מפקד הכוח הנחלאי פרס את אנשיו וכ-30 מטר מהפסגה פקד על הסתערות. שלושת החיילים המצריים נהרגו במקום. הכוח לא עצר, שטף הלאה וחיסל ארבעה מצרים נוספים. במהלך ההסתערות נפצע הסמג"ד בעינו, אך המשיך להסתער. לאחר שהוביל את הכוח בחזרה, הוא פונה לבית חולים אך העין אבדה. שנים אחדות מאוחר יותר, בהיותו מפקד בית ספר לצניחה, נספה בתאונת דרכים.
"יש להבין", סיפור מוטה בעקבות הפעולות, "שלא במהרה קנינו את אמון מפקדת הצנחנים. מפקדה דאז, סא"ל אריק שרון, רחש אמון רב יותר למפקדים, אותם הכיר מעבודתו, וכאשר עלו על כפות המאזניים שתי יחידות – הנח"ל המוצנח או צנחנים – נטה אריק להטיל את מיטב התפקידים על הצנחנים. התפתח מאבק, בו תבעה היחידה שלנו את המגיע לה. יש לציין, כי מעתה ואילך הלך וגדל חלקה בהתמדה, ובפעולות כמו חוסאן וקלקיליה אי אפשר היה עוד להבחין בין שתי היחידות."

אבל, עד חוסאן וקלקיליה בוצעו עוד כמה פעולות. חדירות ה"פידאיון" לא פסקו. פיצוץ מסילת הברזל לבאר שבע, בק"מ ה-62, נתן את האות למבצע "קורנס". התאריך: ליל ה-11 בספטמבר. היעד: מחנה הצבא המצרי בקסיימה, בו רחשה פעילות של ה"פידאיון". במבצע נטלו חלק עשרה קצינים וחיילים מהנח"ל המוצנח בפיקוד מ"פ א', סרן אברהם קלאר, ושני קצינים מיחידת הצנחנים שהכירו יפה את המחנה והאיזור כולו, מכיוון שכבר היו פעם בקסיימה. הכוח עבר את הגבול, חלף בדרכו על פני תוואי מסילת הברזל, המשיך לאורכו עד לדרך קסיימה-קונטילה, ועלה צפונה לעבר היעד. הכוח תפס עמדות על פני הסוללה המתרוממת ממזרח לדרך ונערך שם. שניים מאנשיו התקדמו כדי לבצע פריצה, אבל צרור, שנפלט מאחד ה"עוזים" מאחור, הזניק את הכל להסתערות מהירה. עם ההסתערות נפצע אחד הלוחמים ברגלו ונישא מיד לאיזור הפריצה. במהלך הקרב נהרגו ארבעה חיילים מצרים, הושמדו משאית ושני ג'יפים וכן נפגע המחנה, ששימש, כאמור, בסיס לפעילות ה"פידאיון".
המסע חזרה עם אלונקה על הכתף היה מהקשים ביותר. אל עבר הכוח נשלחה מחלקת חילוץ, ועם עלות השחר הוזנקו לעברם מטוסים לסיור ולאבטחה.
עוד חוויות הקרב הזה טריות בזכרונם של חיילי הנח"ל המוצנח, וכבר ניתן תדריך לפעולה הבאה: משטרת א-רהווה. ברקע לפעולה זו השתרבבה גם מערכת הבחירות הפנימיות בירדן בין פרו-נאצרים לפרו-האשמים. ממשלת ירדן ניסתה להסיח את דעת הקהל לעבר ישראל. כאמור, זמן מה קודם לכן פוצצה מסילת הברזל לבאר שבוע וחמור מזה – כיתת חיילים, שערכה מסע אימונים לאורך הגבול, בשטח ישראל, הותקפה על ידי מארב ירדני ושבעה מאנשיה נהרגו. גופות ההרוגים נגררו לשטח ירדן, שם התעללו בהן הירדנים.

48B

שלל פעולת הגמול במשטרת א-רהווה כלל גם סוסים ירדנים

המטרה, שנבחרה לפעולת הגמול, היתה משטרת א-רהווה באותו איזור, שאויישה על ידי כוחות משטרה והמשמר הלאומי הירדני. המשטרה היתה בעלת שני צריחים והוקפה בשתי גדרות תיל וברשת עמדות. המשימה היתה לתקוף את המשטרה, להשמיד את יושביה, לפוצצה, וכן לפוצץ בית, ששימש כעמדת המשמר הלאומי הירדני, ממערב למשטרה. על מחלקת הנח"ל המוצנח, שסופחה ליחידת הצנחנים, הוטל לכבוש את בית המישמר הלאומי ולפוצצו. משימה זו הוגדרה בשעות האחרונות בהתערבות ישירה של אלוף הפיקוד, אסף שמחוני.
בשעה 12.30 אחר חצות נערך הכוח מול הכניסה הצפון-מזרחית של בניין המשטרה, הכוח הפורץ מדרום לו, הכוח המחפה והעתודה ממזרח. גורם ההפתעה אבד בגלל פליטת כדור, ומפקד הכוח, מאיר הר-ציון, פקד להסתער. הוא עצמו נפצע בצווארו ונותח בשטח – אולם המשימה בוצעה. הבניין נכבש, 29 ירדנים נהרגו. 31 נפצעו.
על כוח של 36 לוחמים מפלוגה ד' של הגדוד, בפיקודו של וקסי, הוטל לכבוש את בית המשמר הלאומי ולסרוק שטח חשוד סמוך לו. לפתע פתח מקלע ירדני ביריות לעבר הכוח העיקרי, שפעל במשטרה וכן נורו זיקוקים מקרבת הבית. וקסי שלח לעבר המקלע חוליה והתקרב כמתוכנן אל הבית. עם ההסתערות הסתבר, שהבית ננטש וכן גם 3 עמדות האש, שהקיפו אותן. כאשר התקרבה החוליה אל המקלע, ברחו גם מפעיליו. הבית נכבש ופוצץ.
אבל, השקט לא שרר באיזור. למחרת פעולת א-רהווה ביצעו הירדנים פיגוע בעין-עופרים ורצחו שלושה שומרים דרוזיים, ששמרו על ציוד קידוח נפט. המטרה לפעולת הגמל היתה הפעם משטרת ע'רדנל, כ-70 ק"מ צפונית לאילת, ממזרח לכביש הערבה. בלילה שבין ה-13 ל-14 בספטמבר בוצה הפעולה, שכונתה "גוליבר", על שם כינויו של קצין הצנחנים האגדי, יצחק בן-נחם, שנפל בפעולת כנרת. לאחר קרב קצר נכבש הבניין, 16 ירדנים נהרגו.
על פלוגת המ"כים של הגדוד, בפיקודו של קלאר, הוטל להשמיד את כוח המשמר הלאומי שבמאהל, בפתח ואדי ע'רדנל. עם ההתקרבות אל פתח הוואדי נורתה עליהם אש מקלעים משני הרכסים. (בדיעבד התברר, שכוח האוייב היה מחלקת סיור של הצבא הירדני, אשר הוציא אבטחות על הרכסים.) הפלוגה הסתערה על הרכס הדרומי וכבשה אותו. מכאן תיכנן המ"פ להסתער על הרכס הצפוני ולכבשו לפני הירידה לערוץ הוואדי. אולם אז הגיעה פקודת נסיגה כללית. לפלוגה היו 4 פצועים.

הקרב האחרון
בכך לא תמו מאורעות ספטמבר 1956, שהיה חודש סוער ביותר בגבול הישראלי-ירדני. למרות שתי פעולות הגמול הגדולות, א-רהווה וע'רדנל, לא שקט הגבול.
ב-23 בחודש פתחו מוצבי הלגיון, מול רמת-רחל, באש על משתתפי כנס ארכיאולוגי, שנערך בקיבוץ. ארבעה אזרחים נהרגו ושישה נפצעו. למחרת, במושב עמינדב, נפצעו אם ובתה מיריות ירדנים. כאשר חשה האם להזעיק עזרה, חצו הירדנים את הגבול, רצחו את הבת וכרתו את ידה. ליד מעוז-חיים שבעמק בית שאן רצחו הירדנים טרקטוריסט וגופתו נגררה על מעבר לגבול. ההסלמה החריפה והלכה. צה"ל לא נשאר חייב והגיב בפעולת חוסאן.
ביום חמישי, 25 בספטמבר, הוטל על חטיבת הצנחנים לתקוף את משטרת חוסאן, דרומית למושב עמינדב וכ-2 ק"מ ממבוא-ביתר, מערבית לבית-לחם, ולפוצצה על המוצבים הסמוכים לה. בקרב נטלה חלק מכריע יחידת הנח"ל המוצנח, בפיקודו של מוטה גור.

נחלאים מפנים תושבים ערבים מבתים העומדים לפני פיצוץ בחוסאן

הכוח, שנועד לפשוט על היעד, הורכב משלושה כוחות משנה. כוח א' שהורכב מגדוד צנחנים. עליו הוטל לכבוש את המשטרה; כוח ב', מגדוד הנח"ל המוצנח 88, נועד לכבוש את המוצבים אום אל-קליעה, חירבת רמזה והכפר חוסאן ולשמש עתודה כללית; כוח ג', גם הוא מהגדוד, שנע על זחל"מים, ונועד לאבטח תגבורת למקרה הצורך ולבצע פינוי מהיר של הנפגעים ואיסוף שלל.
במשטרה היו שוטרים ירדנים ואנשי המשמר הלאומי. בכפר חוסאן, בן 3000 התושבים, ובכפרי הסביבה, היו כוחות ירדנים נוספים, שעלולים היו להחיש תגבורת לאיזור הפעולה.
סמוך לשעה 21.15 עברה יחידת הצנחנים את הגבול. הדרך היתה קשה ביותר – בין נקיקי סלעים וערוצים והעפילה בהר. כ-300 מטר דרומית-מערבית למשטרת חוסאן נערך הכוח להתקפה. הסיוע הארטילרי לא היה מדויק. עוד קודם להסתערות נאלץ הכוח לתקוף מוצב ירדני לפתיחת הציר – לצורך חילוץ כוחות ופינויים והציב חסימות. בפתיחת הפעולה חל איחור משום הדרך הקשה, שנמשכה כשעתיים. אולם, הקרב על המשטרה עצמה היה קצר ומהיר. הבניין נתפס וטוהר, החבלנים הכינו אותו לפיצוץ.
באותה שעה נתקל כוח החסימה בשיירת אויב, שכללה שריוניות ונעה לכיוון המשטרה. השיירה הושמדה.

יחידת הנח"ל המוצנח, בפיקודם של מוטה גור וסגנו דני מט, חצתה את הגבול כשעה אחרי הצנחנים. כעשרים דקות לאחר החצייה נפתחה אש לעבר חיילי הגדוד ממוצב אום אל-קליעה וממוצבים בכפר חוסאן. הכוח המשיך להתקדם, ופלוגה א' של קלאר הסתערה על מוצב אום אל-קליעה. עוד בפתח ההסתערות נורו צרורות ממקלע פלוגתי וארבעה לוחמים נהרגו. הפלוגה המשיכה בהסתערות ונכנסה לקרבות פנים אל פנים וקרבות רימונים ותת מקלעים מטווחים קצרים. התנגדות האויב הייתה קשה, אם כי בלתי מאורגנת. הקרב נוהל אישית על ידי מוטה. באחד השלבים הוא הבחין שהירדנים מנסים לגבור על הנחלאים בתרגיל, שחזר על עצמו: הם יצאו מחוץ לתעלות ושלשלו פנימה רימונים, שהתגלגלו לעבר הנחלאים, הרצים בתוכן. מוטה פקד לצאת מיד החוצה והקרב נוהל בתוך התעלות ומעליהן. במוצב נהרגו ונפצעו כעשרות ירדנים.
לאחר קרב קצר טוהרו כל העמדות, כאשר חלק מהחיילים הירדנים הנסים נופלים ישר לידי כוח ב' בתעלה הסמוכה. כוח ב', שהורכב מפלוגה ב' של נתן, סייע לכוח א' לפנות את הנפגעים ולאחר מכן הסתער על מוצב חירבת חמזה – וחיסלו. זמן קצר לאחר מכן נכבש גם מוצב ואדי פקין. על הכפר חוסאן עלתה פלוגה מסייעת של פרויקה עם הסמג"ד דני, וגם ממנו נס האויב לאחר שניסה לעצור את ההתקדמות של הכוח ולא הצליח. בשלב זה ניתק מחוסאן כוח החסימה מפלוגה ד' בפיקודו של וקסי ויצא לדרכו לחסום את הדרך לנחלין. בעת הנחת חומרי החבלה התפוצץ אחד המטענים ושלושה לוחמים נהרגו – ופונו מיד לאחור. עם כיבוש מוצב אום אל-קליעה – החלה פלוגת העתודה – ג' - בפיקודו של ארליך לנוע על הכביש על גבי הזחל"מים. בדרכה התגברה על מקורות האש ומארבים – וחשה אל המשטרה ואל החסימה הרחוקה, כדי לפנות מהן נפגעים ולשמור על הכביש פתוח. פלוגה זו עזבה האחרונה את מרחב הפעולה, תוך שהיא משמידה כלי רכב של האוייב ונוטלת עמה שלל רב.

חיילי צה"ל בודקים את תוצאות פיצוץ מבנים בפעולת חוסאן

בפעולת חוסאן זכה לעיטור העוז הנחלאי משה וייס, שנפצע קשה במהלכה ואיבד את מאוד עיניו. הנוסח היבש של תיאור המעשה מספר כי, "...בקרב על המוצב הפלוגתי של משטרת חוסאן נפל מפקדו של רב"ט משה וייס. הוא קיבל את הפיקוד על המחלקה והוביל אותה קדימה עד להשגת המשימה."
בבית החולים, בו שכב תקופה ארוכה, תיאר משה וייס את המעשה: "...החיילים הירדנים החלו להטיל רימונים אל תוך התעלה. אנשי חוליית הפריצה נפצעו קשה. כאשר ראיתי שיענקל'ה, מפקד המחלקה, נפצע לקחתי את הפיקוד לידי. המשכנו להתקדם בתעלות תוך כדי זריקת רימונים ומטחי אש קצרים. הערבים היו קרובים מאוד. יכולנו לשמוע את קולותיהם. רימונים התפוצצו כל אותו זמן בתעלות. הרגשתי כי נפצעתי בגב מרסיס, אך המשכתי לרוץ ראשון. לפתע התפוצץ לפני פגז או רימון. נפלתי על פני. הרגשתי, שכל פני שותתים דם, אך לא איבדתי את הכרתי. צעקתי לחברי, שיתקדמו ויכבשו את המוצב. הם הצליחו. כעבור דקות אחדות ניתנה הפקודה 'חדל!' – והאש פסקה."
עם תום הקרב הוחל בפינוי הנפגעים ובאיסוף השלל על ידי כוח ג', שנע לעבר המשטרה לאחר כיבוש המוצבים. בסיכום הקרב נמנו אבדותינו: 10 הרוגים ו-6 פצועים (בהם 2 הרוגים ופצוע, שנפגעו בהתפוצצות מטען בעת הכנתו לפיצוץ בניין המשטרה). לאוייב: 29 הרוגים ו-12 פצועים. כן נלקח שלל רב, כולל שריוניות, מרגמות ורכב.
כשבועיים אחרי פעולת חוסאן שוב התכנסו חיילי הנח"ל המוצנח לתדריך בטרם קרב. הפעם היה היעד קלקיליה. חדירות לרצח ולמטרות מודיעניות מצד ירדן לא חדלו באותה העת. ב-9 באוקטובר נרצחו לאור היום שני פועלים יהודיים, שעבדו ליד תל מונד, בפרדס סמוך לכפר הנוער נווה-הדסה. הרוצחים התעללו בגוויות – כרתו את אוזניהם של ההרוגים, כהוכחה שביצעו את הרצח.

אש בקלקיליה
פעולת קלקיליה, שכונתה בשם מבצע "שומרון", היתה תגובת נגד של צה"ל. המשימה היתה להשמיד את משטרת קלקיליה והמשימה הוטלה על הצנחנים. התוכנית היתה לכבוש את בניין המשטרה על ידי גדוד הנח"ל, בפיקודו של מוטה גור, להציב חסימה קרובה לכיוון קלקיליה על ידי כוח ממונע בזחל"מים, מתוך הגדוד. לאבטחת כל האיזור הוחלט להציב חסימה על ידי סיירת הצנחנים ממזרח לחירבת סופין ולהעמיד בכוננות שני כוחות עתודה – אחד מגדוד צנחנים ואחד מגדוד חרמ"ש – בסיוע טנקים וארטילריה.

48A

חיילי הנח"ל המוצנח במשטרת קלקיליה

משטרת קלקיליה שכנה בבניין טיגארט טיפוסי בין שתי קומות, מוקף גדרות תיל ותעלות קשר. המשטרה חלשה על שטח מישורי רחב, בהיותה ממוקמת על שטח גבוה מצפון לעיירה בת 20 אלף התושבים.
שיטת הפעולה היתה שונה מבעבר. במקום לבצע חדירה חשאית עד ליעד, הוחלט לפרוץ רק לאחר ירי ישיר של טנקים והפגזה ארטילרית כבדה. במקום לבחור, כבעבר, משטרה נידחת ומבודדת באיזור כפרי דליל – נבחרה הפעם משטרה סמוכה לעיירה רבת-אוכלוסין.
במפקדה הקדמית ישבו אריק שרון והרמטכ"ל, משה דיין. הירדנים, מורגלים בפעולות גמול, התכוננו לתגובה בעקבות רצח שני הפועלים.
מוטה ואנשיו יצאו בשעה 21.50 ולאחר תנועה בתוך הפרדסים הגיע הכוח בשקט לטווח של מאתיים מטר מהמשטרה. על פי התוכנית הפעיל מוטה את הזרקורים הגדולים ואיתם הטנקים והארטילריה. לאחר דקות אחדות של אש התמקמו מחלקות הרתקים מפלוגה ג' של אורלי. המחלקה הצפונית הופתעה על ידי מוצב כיתתי, שפתח עליה באש.
סגן פנחס נוי ("אלוש") היה סמ"פ בפעולה זו. על חלקו בקרב זכה לעיטור הגבורה. לימים סיפר את אשר אירע לכוח החיפוי: "...הבחנתי בתעלה, שנמשכה לכיוון בלתי ידוע. צעקתי לחבר'ה שיעבירו את הפצועים לתעלה ופקדתי על כל בעלי הנשק להתקבץ סביבי כדי להסתער על העמדה. עד מהרה התברר, שדווקא בעלי הנשק הקל נפגעו. החלטתי לחסל בעצמי את העמדה. הוצאתי מאחד הנפגעים שלנו שמונה מחסניות ושלושה רימונים והתחלתי לזחול אל מקור האש. כשהתקרבתי אל אנשיה מסתתרים בתוך תעלה המחולקת בצורת זיגזג לשלושה קטעים. השלכתי רימון לעבר גומה וקפצתי פנימה מיד לאחר שהתפוצץ. מן הגומה השלכתי שני רימונים נוספים והרגתי שלושה חיילים ירדנים. פרצתי לתעלה בעצמי והרגתי עוד שלושה. נעתי אל הקטע האחרון וכאן הופיע בפני ערבי שביעי עם 'פיאט' בידו. לחצתי על ההדק, אך נקישת הנוקר בישרה, כי המחסנית נגמרה. למזלי, לא היתה פצצה ב'פיאט' שלו. עמדתי קרוב מאוד לערבי. לפני שעלה בידי להחליף מחסנית הוא זרק עלי את הכלי וגרם לחתך עמוק ברגלי. לאחר מכן תפס אותי בצוואר ונשך את ידי האחת. אולם, בידי השנייה הצלחתי להכניס ל'עוזי' מחסנית חדשה ולדרוך אותו. העברתי דרך גרגרתו של הירדני צרור שלם. העמדה היתה מחוסלת."

50A

דני מט ופלוגתו – טרם היציאה לפעולת קלקיליה

בחיפוי זה פרצה פלוגה ד' של וקסי עם כוחות מצורפים אל המשטרה. התפתח קרב פנים אל פנים מחדר לחדר ומקומה אחת לשנייה. תוך כדי הקרב פוזר חומר הנפץ בחרבי הבניין לשם הריסתו המוחלטת.
על הכביש בין המשטרה ובין קלקיליה נפרשה על הזחל"מים פלוגה ב' של נתן, כדי לחסום כל תגבורות ירדניות מכיוון דרום. על הפלוגה נורתה אש חזרה מרחבי קלקיליה ומספר קצינים וחיילים, ובתוכם המ"פ, נהרגו ונפצעו.
המשטרה פוצצה וכוחות הגדוד התפנו, כאשר הסתבר שהחסימה העמוקה של סיירת הצנחנים על כביש קלקיליה – שכם מותקפת קשות על ידי הירדנים. לצורך חילוצה הופעלו כוחות העתודה של חרמ"ש וצנחנים וכן ארטילריה ומטוסים.
מחיר הדמים של הפעולה היה כבד: 18 הרוגים ו-68 פצועים. לירדנים היו 88 הרוגים ו-15 פצועים.
בפעולה זו זכו שני לוחמים נוספים מהגדוד בעיטור העוז על חלקם בקרב. במגילת הקלף שקיבל אליהו סרוסי נאמר: "... בקרב על משטרת קלקיליה פרץ טוראי אליהו סרוסי קדימה עם מחלקתו, בה שימש כחובש מחלקתי, ונפצע בין הראשונים עם עוד שבעה חיילים. הוא המשיך לטפל בנפגעים, גרר ואסף את כולם בתעלת קשר, עזר בהעמסתם במכוניות הפינוי ורק לאחר מכן הודיע, כי אף הוא נפצע."
על דן זינגר נאמר: "...בקרב על משטרת קלקיליה, בטיהור תעלות קשר, נפלו מפקדיו של טוראי דן זינגר. הוא המשיך בעצמו בטיהור תעלות הקשר בעמדות אוייב אחרות ובגמר פעולה זו חזר ואסף את כל הנפגעים מיחידתו."
הלקח שהסיק צה"ל מפעולת קלקיליה – לבד מניתוח התקלות המבצעיות – היה מהותי: שיטת פעולות התגמול הגיעה לידי מיצוי עצמי. האוייב כבר השכיל ללמוד אותה ולהיערך נגדה.
באותה עת כבר היו בעיצומן ההכנות החשאיות למבצע "קדש".