בן חוה וציון. נולד ביום ד' באדר א' תשס"ג (6.2.2003) בבאר שבע. אח צעיר לשירה שרה וישי דוד; אח בוגר לצור יעקב.

גיס ליצחק אלחנן ומיראל, ודוד ליאיר שמעון, הללי דינה, אילה ורונה.

3אוֹרי יצחק – אוֹריקוש בפי אוהביו – ג'ינג'י חייכן ומתוק מדבש, בן לאנשי חינוך מזרם הציונות הדתית, ינק בביתו אהבת ישראל, נתינה וחסד, אמונה וערכים. "חיכינו לך לא מעט שנים עד שהגעת והבאת את האור המיוחד שלך," כתבה אימו, "ילד שמח, הכול היה קטן עליך…"

את ראשית חינוכו עשה בבית הספר היסודי התורני-מדעי "עץ-חיים" שבעיר הולדתו, והמשיך ל"ישיבת בני עקיבא בית יהודה" שבכפר מימון, שם למד בכיתות ז'–י"ב.

אורי הקרין שמחה ומאור פנים, וכל מי שזכה לפוגשו הוקסם מטוב ליבו, מצניעותו, מיושרו ומכישוריו. הענווה והשקט העמוק שהיו בו היו משולבים בצחוק, שמחה ושנינות, והאמירות שהיה אומר היו במקום הנכון ובזמן הנכון.

החבר'ה כינו אותו בשם חיבה "צוציק". "צוציק היה חיים," תיאר אלון, שהכירו עוד מילדות, "חיים שלמים, שנובעים בלי הפסקה. הוא היה לי משענת בתקופה של מעבר ושינויים קשים. לילות של שיחות שלימדו אותי מה זה ודאות ואמונה שאנחנו מסוגלים לטוב, ומתוך זה גם לשאוף אליו, לבטא אותו, ולארגן כמעט כל דבר טוב שקרה לחבורה שלנו. אני יכול לספר על צחוק מתגלגל, על ניגונים במרפסת בשקיעה, מגלים ביחד שיש לנו נשמה; על עדינות אצילית, רגישות והתחשבות בכל הסובבים וראייה של כל הצרכים שלהם. עדינות שיודעת להפוך לגבורה עילאית, לחתירה למגע, להסתערות למול הסכנה ולהישאר מולה האחרון."

אורי אהב לנגן, לשיר, לפייט ולסלסל, והפליא לעשות זאת. "לא אשכח את השבת שניהלת בבית באחת הפעמים שלא היינו בבית," סיפר אביו, "כשחזרנו, השכנים אמרו לנו, 'איזו שירה מדהימה, מי הם החברים האלופים האלה?!'"

אין-סוף מעגלים חברתיים היו לאורי, ובכל אחד מהם היווה עמוד תווך והדבק המאחד. ברוך, במבט רגוע ובחיוך שבא מהלב השפיע, תמך ונתן מעצמו. "מפליא לראות כמה אנשים הוא מאיר, ובאיזו עוצמה," כתב המחנך חנן.

אורן המדריך מהישיבה כתב על אורי שבעיני אורי: "כל קבוצות החברים היו שוות, כל הנערים היו ראויים… היה עושה צחוקים עם כולם, ומדבר עם כולם, ומחייך לכולם, ומשמח ושמח עם כולם. מחבר חיבורים של אנשים ונשמות. חבר של הנראים בעיניו וגם של הנסתרים בעיני אחרים. אורי יצחק היה שמש אחת גדולה, שמש שיודעת לא לסנוור. שיודעת להיכנס לחרכים הקטנים, ולהתאים עצמה לכל אחד ואחד."

גם בתנועת הנוער "בני עקיבא", בשבט "הנני" שבו התחנך ולימים הדריך, הייתה נוכחותו מורגשת ומרגשת. "הוא תמיד היה עם חיוך על הפנים," סיפר אביחי-אורי, "חיוך שכשאתה רואה אותו אתה מחייך בעצמך מייד… תמיד אהב לתת ולעזור, בן אדם שמלא באהבה, שמחה וטוב לב." והוסיפה יעל, חברה מהסניף: "לא אשכח את השנינות ואת הבדיחות. למדתי ממך כל כך הרבה על פשטות, ענווה, שמחה אמיתית מהלב וחיות שפשוט זורמת."

אורי יזם עם חבריו הקמת "זולה" לנוער בסיכון לחוף הכנרת. סיפר אחד הנערים על המפגש המעצים ומשנה החיים עם אורי: "בפעם הראשונה שיצא לנו לדבר, אורי פשוט הושיב אותי וגרם לי להקשיב לו. הוא ישב איתי שעתיים על המים ודיברנו וצחקנו, והוא הסביר לי את הייעוד שלי והחזיר אותי לדרך הישר עם החיוך המקסים שלו והמילים החודרות שלו, האכפתיות והדאגה לאחר. הוא הפך לי את החיים מקצה לקצה."

את יכולת הנתינה והרצון לסייע מימש גם בקהילה, והתנדב בפרויקט "אור השחר" של עמותת "מאירים – מפיצים טוב", לתמיכה ברווחתם של מתמודדים עם מחלת הסרטן ובני משפחותיהם במרחב הדרום.

עם סיום לימודיו התיכוניים, המשיך לישיבה הגבוהה שבאיתמר, במסגרת מסלול ההסדר. התחבב במהרה על הרבנים והתלמידים, שמח על הזכות ללמוד תורה. הרב יהושע ון-דייק, ראש הישיבה, אמר על אורי: "צנוע, שקט, תמיד עם חיוך, לב טוב, אמונה פשוטה, הרבה כבוד לתורה, כבוד לתלמידי חכמים."

כתב הרב אוריאל בורדה: "הצניעות, כמידת נפש עמוקה שהייתה באורי, היוותה כמעיין לכל שאר תכונות נפשו שנבעו ממנה. אורי היה מלא בחיים, מלא בטוב, לא מרגיש צורך לכפות את עצמו על הסובבים אותו, חי ושמח בתוך העולם הפנימי שלו, העשיר והטהור."

נוכח מנהיגותו השקטה, תבונתו ורגישותו, הפך חדרו בישיבת איתמר למוקד עלייה לרגל עבור כל מי שהיה זקוק לאתנחתה או לחיזוק. "זכינו להיות עם אור ענק בחדר," כתבו נריה ויוחאי, "אורי פשוט היה נקודת אור, כפשוטו, ובכל אדם נגע בדרך המיוחדת שלו, בנקודה מאוד פנימית." כתב אלרואי: "אני לא מכיר עוד מישהו שכל כך הרבה אנשים מגדירים אותו כאחד החברים הטובים שלהם. כולם באמת אהבו אותך, את החיוך שלך, את השנינות המטורפת ואת הלב הענק."

אורי התגייס לצה"ל בתחילת חודש אייר תשפ"ג, אפריל 2023, והוצב בחיל הרגלים. עבר את הכשרת הלוחם בגדוד 931 – "שחם" של חטיבת הנח"ל, ושובץ לפלוגת החוד. התמסר לתפקיד ולמשימות, וזכה באהבתם ובהערכתם של מפקדיו וחבריו למחלקה. "נדירים האנשים שהמפגש הראשון שלך איתם חקוק בזיכרון," כתב מאור, "אבל אני שהכרתי אותך לעומק רק בצבא, זוכר לגמרי את השמירה הראשונה שלנו יחד. כל הלילה רק צחקנו, וגיליתי איזו מתיקות יש בך. היית בשבילנו 'שחקן נשמה', אחד שנותן את הכול ועושה את זה מכל הלב. היה לך קשה. אתה בחור קטן, ולפעמים לקחת על הגב משקל כפול ממך… זה לא הזיז אותך מהמשימה, חזרת הרבה על המשפט – 'אם זה מה שעם ישראל צריך…'"

בין האימונים, השמירות והפעילות המבצעית, הנעים את זמנם של החברים. "כאשר מישהו שעלה לעמדת שמירה היה מבואס, תמיד היה שָׁם את אורי שיעלה אליו עם קפה ויעביר איתו את השמירה," סיפרו, והיללו את שירתו וסלסוליו. סיפר חנוך: "הכי אהבתי כשאורי היה עולה חזן בערב שבת, ובכלל כשהיה שר. אמרתי לו כמה פעמים שזה משנה לי ממש את כל השבת." והוסיף איתן: "זכיתי להכיר חבר מדהים. כשהיינו בפעילות הגנ"ם (הגנת מחנה), אורי ואני עלינו לשמירה במגדל המים. עשינו יחד קבלת שבת רק שנינו, והיה מצחיק וכיף. הוא פייט 'שמע ישראל' בצורה מרגשת ובלתי רגילה, שהעבירה בי צמרמורת בכל פעם מחדש."

בכל סוף שבוע שבו יצא מהבסיס, דאג לגבש את החברים ובמקביל לקבל את השבת בחיק משפחתו ואחייניו האהובים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות

הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אורי לחם עם גדודו כבר למן תחילת המלחמה, בקרבות שהתנהלו בעוטף עזה. בראשית נובמבר 2024, עם תחילת התמרון הקרקעי, נמנה עם ראשוני הכוחות שנכנסו לשטח הרצועה. לחם בגבורה בערים ובשכונות – בעזה, ברפיח, בג'באליה, בנוסיראת ובזייתון. גם בתקופה זו, של לחימה קשה ומאתגרת, המשיך לחייך ודאג להרים את המורל. "הספקת לשלוח לנו סרטונים מתוקים בהם רואים אותך מחזן בצורה מרגשת," כתב אביו, "שגרמה לי כל כך להיות גאה בך."

העיד חברו לנשק: "במסדרון נצרים, כשהייתי גמור, לא היית נותן לי לשבת ולהתמרמר, קפצת עליי עם איזמן ושרנו 'יודו לה' חסדו', או שכפית עליי איזה ריקוד… איך אמרת לי, 'קמתי חסידי היום…'"

במוצאי שבת האחרון שהיה בבית הלך לנחם חבר שאיבד את חבריו בקרבות. "אמרת לו," סיפרה חוה אימו, "שאתה בטוח שאם היו שואלים אותם שוב, הם היו עושים את המשימה גם עוד אלף פעמים, ושיהיה בטוח שטוב להם שם למעלה."

כחלק מתוכנית צה"ל לשליטה בציר פילדלפי ובעיר רפיח, קיבל גדוד 931 משימה לטיהור השטח, השמדת האויב וחשיפת מערכת הפירים שלו. ב-1 ביולי 2024, עם שחר, יצא עם מחלקתו להתקפה על כמה יעדים משמעותיים. באחד הבתים שנכבשו נחשף פיר מרכזי שהיווה חלק ממערכת המנהרות של המחבלים. בעת גילוי הפיר החל הכוח לנתק מגע, והחוליה של אורי נותרה לחפות על שאר חברי המחלקה. מטען רב-עוצמה שהופעל על הכוח מתוך הפיר פגע בו והרגו במקום. עוד כמה לוחמים נפצעו.

רב-טוראי אורי יצחק חדד נפל בקרב בדרום רצועת עזה ביום כ"ה בסיוון תשפ"ד (1.7.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין שבהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

על מצבתו נחקקו מילים ממדרש חז"ל: "ענווים ענווים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזורח" (פסיקתא רבתי ל"ו).

ספד לו אביו: "אורי היקר, אורי המתוק והאהוב, תודה לה' על עשרים ואחת שנים של מתיקות. כל מי שהכיר אותך זכה להכיר את היושר שבך, את טוב הלב שבך, את התמימות הטהורה. במשימה הצבאית עצמה לא היה לך אפילו הרהור, והיית משוכנע בצדקת הדרך. 'כרגע עם ישראל זקוק לי – הנה אני כאן,' אמרת. יהי רצון שתהיה מליץ יושר לפני הקדוש ברוך הוא."

ספדה לו אימו: אוריקוש שלי, ג'ינג'י מתוק שקט, עם חיוך תמידי על הפנים, אומר תמיד את המשפט הנכון בזמן הנכון, כל מילה בסלע. רצית ללחום בעזה, לא ויתרת, רצית לקחת חלק. … הצניעות, הענווה והפשטות שהיו חלק בלתי נפרד ממך הניעו את הבחירות שלך. בחירות שהתגלו במלוא עוזן בימי המלחמה, עד לנשימתך האחרונה. האחדות והלכידות בינינו תפיץ המון אור בעם, אור שייהפך לאבוקה גדולה מתוך האור שלך."

ספדה לו אחותו שירה: "אוריקוש, אח קטן וגיבור ישראל, אור של הבית, חיוך שובה לב ושנינות שאין כמוה. בשנה האחרונה ניהלנו המון שיחות נפש על החיים, בעיקר על מהותם. שאלתי אותך, 'מה אורי, אתה לא מפחד? אתה יודע שזה יכול לקרות.' תמיד ענית לי שאתה לא מבין בכלל את השאלה. 'שירה, יש לנו משימה שצריך לבצע." הרגשת והאמנת שזהו צו השעה להילחם, ושעליך למלא את שליחותך וייעודך. ובכן אורי יצחק, אתה יכול להיות רגוע, עשית כל שאתה יכול כדי להגן על הבית ועל המולדת."

ספד לו מפקד המחלקה: "אורי, 'חדד' בלשוננו, הצנוע והשקט, עם שנינות חדה וחיוך תמידי. מי עוד מי יסלסל לנו ערבית של שבת? מי יפייט בארוחות 'בִּתִּי צְאִי'? מי יתחיל בשקט שיר מזרחי ויסחוף את כולנו להצטרף? אור היית לסביבה, האור הזה לא כבה, אלא הצית נר בכל אחד ואחד מאיתנו – אור איתן! אנחנו מלווים אותך למעלה, לכיסא הכבוד, שמה תשב עם כל קדושי ישראל לאורך כל הדורות. … תחפש את דוד המלך, הוא ינגן בנבל ואתה תשיר בקול העדין והנדיר שלך. והכי חשוב, תבקש רחמים על עם ישראל."

הספדו של הרב שמעון כהן, ראש מוסדות "בית מוריה" בבאר שבע: "כשמתבוננים בנפשות כמו אורי – עדינות, טוב, פשטות, צניעות, מידות – אתה חושב לעצמך שהרז הגדול של דור התקומה, של נוער שמלא בעדינות קדושה, מלאי אצילות מק?דש ויחד עם זאת גבורה עליונה להילחם, התברר הרז הגדול של דור התחייה: השילוב המופלא של להיות 'עדינו' – כל כך עדינות, ולהיות 'עצני' – כל כך קשה כעץ. שתי התכונות התגלמו בך אורי יצחק. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים."

משפחתו של אורי שוקדת על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו, ומקיימת פעילויות גמ"ח (גמילות חסדים) לזכרו. במלאות שלושים יום לנפילתו הוציאו לאור את החוברת "קומי אורי כי בא אורך" ובה קווים לדמותו, הספדים, סיפורים ומאמרים. החוברת זמינה באתר האינטרנט שהקימו לזכרו, בכתובת www.orihadad.info.

מדבקות עם תמונתו לצד משפטיו הבולטים מופצות באתרים שונים ונושאות הלאה את מורשתו.

עוז אנסבכר כתב לזכרו את השיר "בן ציון המסולא בפז": "בן ציון המסולא בפז / ששתיקתו היא רז / כגיבור לוחם נועז / בארץ חמדה נאחז / ובליבה הפועם נגנז //

אדמוני ויפה עיניים / טוב לבריות וטוב לשמיים / צניעותך כמנשה ואפרים / אלוקינו / מי יקבל מלכותך פעמיים //

אורך הטוב תאיר בציון / ובניגונך תעיר ישני חברון."