98176

רבינא, אסף

בן אניטה ואלכסנדר, נולד ביום י"א בניסן תשכ"א (28.3.1961) בבאר-שבע, בבית-החולים שאביו עבד בו כרופא. אספי היה ילד מאושר ושמח בחלקו, ובלט בגן הילדים בהתנהגותו השלווה והשקטה. הוא למד בבית-הספר היסודי "אחוה" בבאר-שבע, והיה תלמיד חרוץ ומצטיין. בן 7 שנים החל אסף ללמוד נגינה על פסנתר, וחלק ניכר מזמנו הקדיש לקריאה, לנגינה ולהאזנה למוסיקה.

כשהיה בן 8 שנים, עברה המשפחה לאחוזה שעל הכרמל, ואסף עבר לבית-הספר "אהוד". גם כאן הוא בלט בכשרונותיו הרבים. הוא נרשם ללימודים בקונסרבטוריון, והתעניינותו במוסיקה גברה. אספי פיתח באותה תקופה תחביב נוסף: לימוד אורחות חיי צפורים. הוא היה צופה בהן, מזהה אותן ועוקב אחר התנהגותן. הוא אף כתב עבודה על חיי הציפורים במסגרת לימודיו בבית-הספר. עבודה יפה נוספת שהכין אסף הייתה על מוסדות במדינת ישראל. שתי העבודות זכו להערכה רבה. אספי היה אהוד ומקובל מאוד על מוריו וחבריו בבית-הספר, ואף זכה בתעודת "החבר הטוב ביותר". מבית הספר "אהוד" הוא עבר לחטיבת-הבינים בבית-הספר התיכון עירוני ה', והצטרף לשבט "הצופים" שבמקום.

לבר-המצווה שלו קיבל אספי אורגן חשמלי, כהשלמה ללימודיו בפסנתר. על האורגן הוא ניגן מוסיקת קצב, ועל הפסנתר - מוסיקה קלאסית. אספי והאורגן הנייד הפכו להיות מרכז מוסיקלי של החברה. הוא הלחין שירים רבים שאת מילותיהם חיברו חבריו, ואף היה שותף בהקמת להקות שונות. אף כי הצטיין בלימודיו, הייתה אהבתו של אספי נתונה לנגינה ולשירה בצוותא. ליבו נמשך לסיפורי התנ"ך, ובסוף הכיתה השביעית כתב מבוא בשם "עמי כנען" לעבודת גמר בנושא "כיבוש ארץ-ישראל על-ידי יהושע בן נון." מבוא זה הוצא לאור וזכה להערכה רבה.

התעניינותו בחוק ובמשפט בתחילת לימודיו בבית-הספר התיכון, הביאה את אספי למחקר בנושא "דון קישוט", והוא שימש בתפקיד סנגור במשפט מבוים על גיבור הספר. הוא ביסס את טיעוניו על דברי פסיכיאטר, והצליח לזכות את דון קישוט. באותה שנה, החל אסף להדריך ב"צופים", ומנהיגותו השלווה ריכזה סביבה את החניכים אשר העריכוהו, העריצוהו ואהבוהו. דבריו הרציניים, שהתבססו על מחשבה יסודית, היו מתובלים תמיד בהומור נעים. על אף פעילויותיו הרבות, היה אסף תלמיד מצטיין והלימודים היו בראש מעייניו, ותמיד העדיף את הלימוד הרציני על פני הבידור הזול. לקראת סיום השנה, חיבר אסף את רוב הלחנים למחזמר, שכתבו חבריו לכיתה, וזכה להצלחה רבה.

לאחר סיום הלימודים הוא הצטרף עם חבריו לגרעין נח"ל "מדבר", שהחל את דרכו בקיבוץ דורות ובנקודת היעד "חולית". אחרי התלבטויות ולאחר שנפסל במבדקים של חיל-האוויר בגלל ליקוי קל בעיניו, החליט אסף להישאר בגרעין במטרה לעבור קורס חובשים.

אסף גויס לצה"ל בחודש ינואר 1980, והוצב בנח"ל. גם בגרעין הוא היה מעמודי התווך של הקבוצה, הן בגלל אישיותו והן בגלל נגינתו. במסיבת היסוד הוא ניגן את המוסיקה ל"הכרזת הגרעין" שהלחין, ואף שר משיריו, שאחד מהם - "שיר העוזב" - היה כאילו רמז לבאות. אסף סידר וערך את תצלומיו באלבומו לפני הליכתו לטירונות, ורשם את הוריו כמוטבים בביטוח חיים שחתם עליו. בין הדברים הכתובים של אסף נמצא תסכית "המסע", על אודות חבורת הולכים אשר מטרתם היא הליכה בלבד, מבלי לדעת מה העבר ומה צופן העתיד. שמחתם - בעצם הווייתם.

אסף נפל בעת מילוי תפקידו ביום ז' באדר תש"ם (24.2.1980), והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בן 19 שנים הוא היה בנופלו. אסף השאיר אחריו הורים ושני אחים.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "אסף היה המלאך של הגרעין. תמיד היה חביב על כולם, וחבר נאמן לכול. תמיד הייתה בת-צחוק על שפתיו, וחוש ההומור שלו היה מיוחד במינו. אסף היווה מרכז תרבותי וחברתי בגרעין, היה נגן וירטואוזי על פסנתר וגיטרה, והביא את הכרזת הגרעין לדרגה של ערב מוסיקלי מעולה. במסיבת הסיום, שהגרעין ערך בקיבוץ דורות, אסף סביבו את חברי הגרעין והעניק להם ערב מהנה של שירים כבקשתך. אסף היה תמיד מרכז חברתי של חיוך, מצב רוח טוב ורעות".

הוריו הקימו לזכרו פינת האזנה למוסיקה בבית-הספר התיכון עירוני ה' בחיפה, שאסף נמנה עם בוגריו.