510493

בנגיאת, אפרים

בן אלס ויצחק, נולד ביום י"ב באב תשכ"ד (21.7.1964) בחולון להורים ניצולי שואה. מרגע שבא לעולם השתדלו הוריו להעניק לו את כל הדברים שנמנעו מהם בילדותם. אפי היה "צבר", אבל לא היו לו הקוצים הדוקרניים האופייניים לצבר. עוד בשנות ילדותו ניכרו בו תכונותיו המיוחדות, בעיקר ביחסיו עם הסובבים אותו - בני משפחה וזרים. הוא כאב את כאבם של המוגבלים, של הזקנים ושל כל החלשים. בכל עת ובכל מצב, הוא היה מוכן לעזור להם, ושכרו היחיד היה החיוך שראה על פניהם.

אפי התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "סירקין" בחולון, והמשיך בבית-הספר התיכון "אנקורי" בתל-אביב. באותה תקופה, הוא כבר היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", והשקיע את מיטב זמנו ומרצו בפעילויות השונות בתנועת הנוער. אפי השתתף גם בקורס לקאראטה, והגיע לדרגת החגורה השחורה. הוא עסק גם בענפי ספורט אחרים, כגון: שחייה וג'ודו, וגם למשמר האזרחי תרם מזמנו. על אף כל הפעילויות החברתיות והספורטיביות האלה, סיים אפי את לימודיו התיכוניים בהצטיינות.

כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל, רצה אפי להתנדב ליחידה מובחרת, אבל קשריו האמיצים עם חברי הגרעין מתנועת הנוער היטו את כף המאזניים לטובת הנח"ל. ואמנם, באוקטובר 1982, הוא יצא עם חבריו לגרעין "עיינות" לתקופה של שירות בקיבוץ עין גדי.

בקיבוץ באה לידי ביטוי אהבתו הרבה לארץ ולנופיה. כל אבן, כל צמח וכל בעל-חיים שגילה היו בשבילו חוויה מרגשת, בעלת ערך שלא יסולא בפז. עם זאת, התפתחה אצל אפי תחושת האחריות לשלומה ולביטחונה של הארץ, בייחוד בהשפעת מלחמת שלום הגליל. בכל אותה תקופה, שמר אפי על קשר הדוק עם הוריו ועם בני משפחתו. הוא הוכיח בגרות רבה - מוטיבציה ואמביציה יחד עם אחריות ודאגה.

לאחר הטירונות, יצא אפי לקורס חובשים קרביים, ועם סיום הקורס נשלח לפסגת החרמון, לשרת בתפקיד חובש. גם בתפקידו זה, הוא הוכיח את מסירותו לחבריו ולכל הסובבים אותו. את חופשתו האחרונה בבית קיצר משום שדאג שחברו המחליף אותו יוכל גם הוא ליהנות מחופשה.

ביום י"ח בסיוון תשמ"ג (30.5.1983), נפל אפרים בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו הורים ואח.