92805

מיארה, חיים

בן מימון וחנה. נולד ביום ט"ז בטבת תשי"א (25.12.1950) בפס שבמרוקו ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1964. לאחר לבטים מרובים, על-אף שהגיע לארץ לאחר תחילת שנת הלימודים, החל חיים ללמוד בבית-הספר לבל ייפסק רצף לימודיו. הוא נקלט היטב בחברת הילדים בני גילו בשכונה, אולם מסגרת הלימודים הייתה דחוסה ולא השאירה זמן פנוי רב למשחקים. מטבעו היה נער שקט ביישן ועניו. הוא סיים את בית-הספר היסודי בפתח-תקוה בהצטיינות ובחר להמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-החקלאי "מקוה ישראל". בתקופת לימודיו ב"מקוה ישראל" הוא התבגר מאוד. הוא נהג לשבת בשקט בפינה, ולהתעמק בספר לימוד. הוא לא נהג להתווכח על נושאים שלא היה בקי בהם. אחד מחבריו לספסל הלימודים ציין כי הייתה בלבו

הגנה תת-הכרתית על נושאים הקשורים בדת ובאמונה והוא הוכיח דבקות ומסירות בנושאים כגון אלה. הוא הרבה בקריאה, והעדיף ספרי מדע וספרים בחוכמת היהדות. הוא השקיע עבודה עצמית רבה בהכנות לבחינות הבגרות, אך אם נדרשה עזרה כלשהי לאחד מחבריו, עשה זאת חיים בשמחה ובהתלהבות. כאשר סיים את לימודיו ב"מקוה ישראל" זכה לתעודת הערכה מיוחדת מטעם בית-הספר על הצטיינותו בלימודים בשנת הלימודים תשכ"ט. הוא שאף ללמוד רפואה ולהיות רופא ועשה הכל כדי לממש שאיפתו זו, לכן גם התנדב להיות חובש בעת שירותו בצבא.

הוא גויס לצה"ל בנובמבר 1969 ושירת כחובש ביחידת נח"ל. ביום ב' בטבת תשל"א (30.12.1970), נפל בעת מילוי תפקידו בנאות הכיכר שבערבה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

לאחר נפילתו הוציאו בני כיתתו ב"מקוה ישראל" חוברת לזכרו בשם "פרקי חיים". בחוברת זו מצוי תצלום של הדף השבועי מתוך "בתלמי מקוה" ובו כתוב לאמור: "חיים יקירנו הקרין מאישיותו על כל חבריו ומכריו. במשך ארבע שנות שהותו במדור הדתי, שימש סמל השלמות והיה מופת ליחיד ולרבים". באחת הרשימות שבחוברת מתאר חברו הטוב את דמותו של חיים: "זוכר אני כיצד בלכתנו לעבודה באחד מימי האביב (אז עבדנו יחד בכרם) סיפרת לי כיצד הייתה בך הכמיהה לעלות לארץ וציפית בכיליון עיניים למועד העליה, ובכל לבך חפצת להיות על אדמתה, ובאדמתה מצאת את מותך". מנהל "מקוה ישראל" כתב דברים לזכרו ובין דבריו הוא מציין: "מה שידוע לכולם, שחיים היה פאר בית-ספרנו. פניו אמרו אצילות, עדינות ונועם. ניכר היה שחיים מיוחס למשפחה אצילה, רוויה למדנות. הגשמה תורנית כה אפיינה אותו שהוא בחר לעצמו רפואה כמקצוע לימוד וכעבודתו העתידה ואין לי כל ספק שהיה יכול להגיע להישגים רבים כי ראה בו ייעוד נעלה".