גלעד לחללי הנח"ל - דף חלל

סיפור החיים של סמל יער בן גיאת

517434

בן גיאת, יער

בנם הבכור של עירא ויוסף. נולד ביום ה' בטבת תשמ"ז (6.1.1987) בצפת. אח לנהר ונוף. גדל בקיבוץ נחשולים. "יער היה תוצר של ירח דבש, שנולד בדיוק תשעה חודשים אחרי שהתחתנו, על היום," מספרת אמו. "היו לו הגבות הכי יפות בעולם, ילד עם חיוך בצורה של לב."

יער למד בבית הספר היסודי "כרמל וים" שבקיבוץ עין כרמל והמשיך לבית הספר התיכון המשותף "חוף הכרמל" שבקיבוץ מעגן מיכאל, שם למד במגמת קולנוע ותקשורת.

בילדותו התגלה יער כילד נבון ומוכשר במיוחד. בכיתה ד' נשלח למבדקי מחוננים, ואותר כמחונן. כשחזר מהמבחן, אמר לאמו: "אימא, היה מבחן למחוננים, יצאתי חינני."

תחביביו העיקריים של יער היו כדורסל ומחשבים. תמיד היה מוקף בחברים, נמרץ ופעיל.

יער התגייס לצה"ל בסוף חודש יולי 2005 ולאחר הכשרתו כלוחם הוצב בגדוד הנח"ל 931 של חיל הרגלים. "היה לו טוב בצבא," מספרת אחותו נוף, "הוא אהב את האקשן, לקח את זה בקלות, הוא לא קיטר ולא חשש להילחם."

במלחמת לבנון השנייה עלה יער עם גדודו ללבנון. בשיחתם האחרונה, ביקש מאמו כי תקנה לו משחק מחשב מלחמתי. "כשאחזור הביתה," אמר לה, "יהיה לי משהו לשחק בו." שבוע לפני נפילתו התקשר לביתו, סיפר כי בתכנית הטלוויזיה הקרובה של "עובדה" תשודר כתבה של איתי אנגל על גדודו, וביקש מכולם לצפות בה. כשצפתה אמו בקדימונים לתכנית, הבינה לפתע כי בנה נמצא במוקד הלחימה, בתוך הקרבות ממש, אך יער הרגיע אותה ואמר כי אין מקום לדאגה.

שישה ימים לאחר מכן, נגדעו חייו.

יער נפל בקרב בדרום לבנון במלחמת לבנון השנייה ביום י"ח באב תשס"ו (12.8.2006). בן תשע-עשרה היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוץ נחשולים. הותיר הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. על קברו נחקקו המילים "אח של נהר ונוף. 'חלום עצוב של יופי וחיוך שלא יחלוף לי לעולם'" (נתן יהונתן).

יער הונצח באתר האינטרנט של בית הספר המשותף "חוף הכרמל". בדף הזיכרון שבאתר מתנגן שירו של נדב ברנע, חברו למחזור, שכתב והלחין את השיר "כמו שיער": "קולות עדינים דקים / עוד עוברים לפעמים ומחכים / כשהים יתבדה אל הגלים, כמו שיער // קולות רחוקים של ילדים / ישובים, דרוכים ומצפים / כשיתבדו כנחל האובד בתוך הים, כמו שיער. // פרחים נבולים בצדי הדרכים הידועות / עוד מחכים בשקט כמו שנחל / אהוב מחכה לאהובה כשיר צמא למנגינה / לשקט בשקט כמו שיער. // כוכבים זוהרים מנצנצים / נאבדים בריק ובחלל / כשייפלו מי יהיה לבקש את מה שלא יהיה / את כל מה שהיה."

מתן בנג'יו, חברו הקרוב של יער, נפרד ממנו בשיר שכתב "עומד מול הקבר": "עומד מול הקבר... / הפתוח לרווחה / ובזווית העין רואה / שמביאים את ארונך / עומד מול הקבר... / הרב מתפלל לזכרך / ארונך כבר הורד / באמת קוברים אותך // עומד מול הקבר... / האפר פוגע בארון / אמך עליך מסתכלת / ואני בוכה עם ההמון // עומד מול הקבר... / מחפש את דמותך / ואתה רק שוכב שם / לא זז ולא נע // עומד מול הקבר... / מקריא לך הספד / על איך שהיית / וכל גופי רועד // עומד מול הקבר... / המילים בקושי יוצאות / מנסה, אך לא מצליח לעצור את הדמעות // עומד מול הקבר... מצדיע ונפרד ממך חבר / ובים של דמעות, / אני פתאום מבין / שלא נתראה יותר."

כתבה טניה, המחנכת של יער: "בברכת הפרידה שלי מכיתה י"ב 6 - כיתתנו - הודיתי לך יער על 'הדברים הנכונים שנאמרו מפיך ותמיד בזמן הנכון', הודיתי לך על האור שהארת מצבים מסובכים, הודיתי לך על האמת שנאמרה מפיך ללא ניסיון לטייח. בדרכך המיוחדת ראית את הדברים בזווית המצחיקה שלהם, והיה לך פירוש אחר להאירם בחיוך. אבל זו הייתה רק שורה אחת בנאום, למעשה אני מודה לך על מה שהיית, על מה שתרמת לכיתה ולי, על היותך הגבר שאפשר לסמוך עליו תמיד ? בספר המחזור כתבו על האדישות שלך - כולנו הכרנו אותך היטב, הצגת את 'האדיש', אבל היה לך אכפת מכל דבר, נרתמת לעזרה, לצלם, לערוך, לסחוב את האוכל בטיול השנתי, להיות ולתמוך. חברים רבים היו לך וכולם בלי יוצא הכלל אהבו אותך, בעבורם היית תמיד מוכן, יער. ?

"אתה הילד הצנוע, המסתפק במועט, שאת כל כספו בזבז על משחקי מחשב, הילד העדין, האהוב על כל הבנות בכיתה, היפה, המקסים, בעל חוש ההומור המיוחד שהצחיק אותנו ברגעים קשים. אתה הילד שכל אימא הייתה רוצה, ילד חכם, נבון, בעל חוש הומור, צנוע וביישן, חתיך, גבר לעניין, והכול בילד אחד. ? אני כבר מתגעגעת אליך, לחיוך שלך, לאווף שלך, לשלווה שלך, לך... אוהבת אותך ילד שלי, ואוהבים אותך כל חבריך."

לזכרו של יער הוקדש הקונצרט השנתי "אין לי ארץ אחרת" של בית הספר היסודי "כרמל וים" שהתקיים ביום 31.5.2007 בקיבוץ עין כרמל. בבחינת הבגרות בהבעה, כתב יער את החיבור "רוח האדם במאבק במגבלות הגוף" והיטיב לבטא את השקפת עולמו הייחודית: "רוח האדם הוא כוח רב עוצמה שמתגלה בדרך כלל במצבים הקשים ביותר של האדם, מבחינה פיזית ומבחינה מנטלית. הכוח הזה נובע בעיקר מהרצון לחיות. הכוח הזה יכול לחזק את האדם ברמה כזו שהוא לא יכול היה לשער או לצפות.

"אפשר לראות זאת בגיבושים של הצבא בגיוס ליחידות המובחרות. אז מגלים את ההשפעה של כוח הרצון על היכולות הפיזיות של האדם. הגיבושים של הצבא הם חלק מהמשימות הכי קשות שאדם יכול לסבול, ולכן בדרך כלל רוב הצעירים פורשים באמצע. רק אחוז קטן זוכה להצלחה בגיבושים. בגיבושים הצבאיים לא רק בעלי כושר גופני גבוה מצליחים לעבור. אחרי כמה סיבובי ריצות מתישים, כבר לכולם אין כוח, ורק מי שיש לו רוח חזקה יכול להמשיך ולסיים את הגיבוש. ההשכמות המאוחרות בלילה גם הן משפיעות מאוד על הרצון. לא משנה כמה כוח פיזי יש לאדם לקום באמצע השינה למסע, זה דורש הרבה יותר מסתם כוח פיזי, והכוונה היא לחוסן רוחני - גם בשביל המורל וגם בשביל להמשיך עד הסוף.

"בין החולים במחלת הסרטן יש מקרים רבים שכבר לא מצליחים לרפא, לטפל ולעזור. ואז החולה חייב לשמור על רוח חזקה כדי לנסות לשרוד. הדבר היחיד שמשנה במצבים כאלה הוא אם אתה רוצה את החיים שלך מספיק. כי לא תמיד שורדים את המחלות האלה ולא הרבה מהחולים מבריאים באופן מלא.

"לא רק במקרים של סרטן אפשר לראות השפעה של רוח האדם על התוצאה, אלא גם במקרה של השחקן כריסטופר ריב ניתן לראות דוגמה (יורם מלצר, 2004). הפציעה של כריסטופר ריב אובחנה כנכות מוחלטת מהכתפיים ומטה, אבל באורח פלא הוא הצליח לשפר את מצבו עד למצב של נכות רק לשתי הרגליים. אין הסבר ממשי לתופעה זו, אבל אנשים אוהבים להאמין בכוח הפנימי שטמון בהם כדי שברגע שהם יצטרכו את הכוח הזה, הוא יהיה שם לצדם.

"דוגמה נוספת היא מתחום הבידור. המתופף של להקת הרוק 'דתי לפרד' איבד את ידו בתאונת דרכים. אסון זה לא מנע ממנו להמשיך לעשות את כל מה שהוא יכול כדי להמשיך לתופף על התופים, אבל הוא נאלץ לעשות זאת ביד אחת. כאשר שומעים אותו מתופף, לא עולה על הדעת שהוא עושה זאת ביד אחת. הוא נשמע כמו מתופף לכל דבר ודי קשה להאמין אם לא רואים זאת.

"גם בקרב ילדים קטנים אפשר לראות את הכוח הזה. לפני כמה שנים, למשל, יצא ילד בן ארבע לשיט סוער עם אביו ודודו. באמצע ההפלגה התהפכה סירת הגומי שלהם והילד נאלץ להיאחז בגדה של הנחל שהייתה סלעית ומשוננת. במשך שעתיים הוא אחז בה עד שהגיעו כוחות החילוץ והורידו אותו משם. אין סיכוי שילד בן ארבע יוכל להחזיק את משקל גופו שעתיים שלמות אלמלא רוח האדם החזקה שעזרה לו לעשות זאת.

"דוגמה נוספת היא של המוזיקאי המפורסם, בטהובן בכבודו ועצמו, שנעשה חירש לאחר שהלחין את מיטב יצירותיו, לא עצר והמשיך לכתוב יצירות אמנות. בטהובן עשה זאת בעזרת הזיכרון שלו אשר נתן לו את היכולת לזכור בעל פה את הצלילים ולכתוב אותם ישירות על דף. בטהובן ידוע בעיקר בגלל היצירות שלו, אבל רבים לא ידעו שהוא כבר היה חירש כשכתב אותן.

"לסיכום, רוח האדם שוכנת בכולנו. אך השימוש שלנו ברוח זו מגיע בעיקר במקרי חירום, כאשר נשקפת סכנה אמיתית לחיינו. הכוח הפנימי הזה מחזק אותנו לא רק בצורה פיזית, אלא גם מנטלית. רוח האדם הוא מה שגורם לנו להמשיך לרצות לחיות עד הרגע האחרון. גם כאשר נראה לנו שאין עוד סיכוי, תמיד ייראה לנו שעדיין אנו יכולים להינצל ולא משנה באיזו צרה אנו נמצאים." אמו עירא אומרת כי חיבור זה שכתב יער הוא כמעין צוואה עבורה - "דרך החיבור אני מזהה את הכח לחיות"!

אביו כותב: "ליער שלי, יער היקר, כשאני קורא את הדברים שנאמרו עליך והדברים שנאמרו מפיך, אני מתמלא ברגשי כבוד, הערכה והרבה אהבה אליך ורגשי סיפוק וקורת רוח על הדרך שבה גידלתי אותך. אוהב אותך לעד. מאבא יוסי האוהב".

מגירת החלל באתר האנדרטה

באתר האנדרטה להנצחת חללי הנח"ל קיים חדר הנצחה ובו מוקדשת לכל חלל מגירה.

לתוך מגירה זו יכול כל מבקר באנדרטה לרשום או להשאיר מזכרת לזיכרו. 

גלריית תמונות

מקום זה מיועד לתמונות שהמשפחה והחברים יעבירו לאתר העמותה

חברים ומשפחה מספרים

העלאת חומרים דיגיטלים מטעם המשפחה והחברים מתבצע דרך כתבו אלינו

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן