510426

בלילה, מאיר

בן סימה ורפאל, נולד ביום ו' באייר תשכ"א (22.4.1961) בחיפה. משפחתו של מאיר גרה בקריית טבעון, ובה התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי. להמשך הלימודים עבר מאיר לפנימייה שבשדה יעקב. אולם מאיר אהב מאוד את המסגרת הביתית, ולכן העדיף ללמוד כתלמיד חוץ בכפר הנוער הדתי "כפר חסידים". בילדותו היה מאיר נמוך-קומה, והחברים נהגו לכנותו "גמד". אולם עם השנים "צמח" מאיר והיה לנער גבה-קומה, גבוה מכל אלה שכינוהו בעבר גמד. בשל קומתו אף השתתף בקבוצת הכדורסל של פנימיית כפר חסידים.

בהיותו בכיתה י"א, הצטרף מאיר לפנימייה של כפר חסידים, ועד מהרה השתלב בחיים החברתיים של בני כיתתו. הוא היה השובב של הכיתה, אך גם המייצג שלה במגעיה עם ההנהלה. אל הלימודים התייחס מאיר במלוא הרצינות, אבל מצא פנאי לעבוד בגננות-נוי, כדי להרוויח מעט כסף למטרות שונות, כמו רשיון נהיגה. לחבריו אמר: "ההורים שלי נותנים לי, אבל אני לא רוצה לקחת".

בשלב מסוים לקראת סיום הלימודים, התגבשה אצל החברים ההחלטה להצטרף לנח"ל. בלילה, כפי שקראו לו חבריו, היה הכוח הדוחף, המארגן והמשכנע. הוא זה שהקים את גרעין "עד-אל"" ולאחר-מכן היה עמוד התווך שלו. את ראשית שירותו בנח"ל עשה מאיר בקבוצת טירת צבי שבעמק בית שאן. הוא נבחר להיות הגזבר של הגרעין, ומילא את תפקידו בדייקנות ובאחריות רבה. את ישיבות הגרעין ניהל ברוח של צחוק ועליזות, אבל מתוך רגש של אחריות. לכל חבריו זכור מאיר עם חיוך על פניו, וצחוק המלווה את דיבורו.

אחד הדברים, שהיו קשים למאיר, היה רגעי פרידה: פרידה מחברים שעזבו את הגרעין, פרידה לקראת יציאה לקורס, ואפילו הפרידה מכפר חסידים בתום לימודיו שם. אחת מחברותיו מציינת שמאיר אהב להיות במחיצת ה"חבר'ה". "הוא השתדל שלא להחמיץ אף מפגש, ולא פעם קרה שמסיבות שלא תלויות בו הופיע למפגש רק בסופו: לפחות לראות את כולם..." אבל מאיר היה צריך להיפרד מהגרעין. מטעם הגרעין הוא נשלח לקורס קצינים, לא לפני שהספיק להשתתף בקרבות הקשים של מלחמת שלום הגליל.

כשסיים קורס קצינים, הוצב מאיר לתפקיד מפקד מחלקה בגדוד חדש שהוקם. "כבר מהשבוע הראשון - מספר המ"פ שלו - ידעתי מי הבחור שקיבלתי. בכל משימה או תרגיל שהיו לפלוגה שמתי אותו ראשון, בידיעה שאפשר לסמוך עליו. גם בעבודה וגם בחיי החברה היה שמח. ועוד תכונה הייתה לו - תמיד היה מגיע מגוהץ ומסודר מן הבית". והמג"ד שלו כותב: "מאיר הגיע אלי לגדוד עם הקצינים החדשים, ומה שהפליא אותי ביותר הייתה הרצינות שלו, שבלטה בהתנהגותו. את השובבות והחיוכים ראיתי רק לאחר מכן. ...המחלקה שלו הייתה מגובשת בצורה לא רגילה. הוא נתן המון בכל תרגיל".

בעת אימונים בתרגיל גדודי נפגע מאיר. במשך שלושה ימים נעשו ניסיונות נואשים להצילו, אך לשווא. מאיר מת ביום י"ב בניסן תשמ"ג (25.3.1983), והובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקריית טבעון.

הוא השאיר אחריו הורים אחים ואחיות.

משפחתו תרמה ספר תורה לבית-הכנסת "בית תלמוד תורה", שבקריית טבעון, והציבה לוח זיכרון בגן שליד בית-הכנסת.

חבריו ובני משפחתו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה קטעי מכתבים שכתב מאיר ודברים על אופיו ועל חייו של מאיר.