95248

כהן, משה-יחיאל

משה-יחיאל, בן ברכה ושמעון, נולד ביום כ"א באלול תשי"א (22.9.1951) בבאר-שבע. בילדותו עקרה המשפחה לרחובות ומשה למד שם בבית-הספר היסודי "תלמוד תורה". הוא המשיך בלימודים על-יסודיים בישיבת "היישוב החדש" בתל-אביב. חמש שנים למד בישיבה תורה, משניות וגמרא וגם רכש השכלה כללית. נער יפה תואר, ירא-שמיים ושומר מצוות היה משה. בבית-הספר היסודי נתגלה כתלמיד מוכשר, שקלט בנקל לימודי קודש ולימודי חול. מחנכיו הבחינו אצלו עירנות רבה, שכן עיניו היו פקוחות לראות ואזניו כרויות לשמוע. כשהלך לישיבת "היישוב החדש" בתל-אביב, לאחר שהשלים שמונה שנות לימודים-יסודיים, כבר היה עלם בוגר ורציני בגישתו לחיים. נזכר אחד מחבריו בישיבה: "ביום הראשון ללימודים, עמד בהיכל הכניסה עם אביו יבדל"א. מבויש היה ושקט, מכונס בתוך עצמו ועל פניו חיוך, החיוך שהיה נשקו האישי, חלק בלתי נפרד מדמותו". עד מהרה התבלט משה בתכונותיו היחודיות. היה לו כוח התמדה בלתי רגיל. לילות כימים עשה בשקידה עצומה. חבריו לישיבה כינוהו "צלם", שכן ישב ולמד ללא ליאות עמודי גמרא וחידושי תורה, וידעם בעל-פה. ידיד יקר היה משה לחבריו, כיבוד הורים ושמירת המצווה "ואהבת לרעך כמוך" היו חרוטים על לוח לבו. הוא היה בן מסור ואוהב להוריו, שסבלו הרבה תלאות בתקופת השואה. בשקדנותו ואהבתו הרבה למסורת ישראל ביקש לשמח אותם ולקיים את מסורת לימוד התורה, שעברה כחוט השני במשפחתו מדורי-דורות. אך טבעי הדבר, שבתום חמש שנות לימוד בישיבת "היישוב החדש", יבקש לשלב לימוד תורה וגמרא במילוי החובה הצבאית.

משה גויס לצה"ל בשלהי ינואר 1971 והתנדב לשרת בנח"ל. לאחר סיום הטירונות למד בישיבת "שעלבים", שליד רמלה. במקביל השתלם בקורס למקצועות טנק, וזכה בציון גבוה 85)!). משה שירת כטען-קשר ביחידת שריון, ונודע כחייל מעולה ומסור. מפקדיו ידעו שיבצע ללא דופי כל משימה שתוטל עליו. הוא עשה זמן מה ב"מחנה נתן", אחר כך שב לישיבה ולמד בה שנה, ובקיץ תשל"ב ירד לסיני ועשה חודשים אחדים במוצב "הכפר", שבקו התעלה. כתום שירותו שם הוצב בשארם-א-שייך, ובשלהי קיץ תשל"ג שב לישיבה. "מוישה רצה לשרת את העם ואת המדינה, ורגיל היה לומר, שמן הישיבות יוצאים חיילים מעולים", סיפר אחד מידידיו בישיבת "שעלבים". משה שאף לטבול בים הפירושים, לצלול לנבכי סברות ולטחנן עד דק; יחד עם זאת, נכון היה לאחוז בשלח כל אימת שיתבקש. אמר הרב מאיר שלזינגר, ראש הישיבה: "אצל משה תמיד הרגשת קרבת אמת. כן וישר היה בקשריו לבני אדם, משקיע כוחותיו הגדולים בלימודיו, בהשפעה על אחרים ובגמילות חסדים". אכן, דמותו של משה משמשת דוגמא ומופת לחייל נאמן ולתלמיד ישיבה צמא דעת. זמן מה לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים, כששב משה לישיבת "שעלבים" כדי לסיים את שנת הלימודים הרביעית מתקופת ה"הסדר", כבר נשא עמו תכניות לעתיד ורקם חלומות. אך הכל נגוז באחת, ביום הכיפורים תשל"ד. כראוי למדקדק במצוות התחיל משה-יחיאל במצווה מיד עם צאת החג. הוא נפרד מהוריו וממשפחתו, הצטרף ליחידתו ונשלח לחזית הדרום. בתפקידו כטען-קשר לחם במרחבי סיני ובגדה המערבית של התעלה. כשנמצא לו רגע פנוי, ישב וכתב מכתבי עידוד להוריו. "עברו כבר כשבועיים מתחילת המערכה, וב"ה המצב משתפר והולך לטובתנו", כתב והוסיף: "הרואה את ההיסטוריה של העם היהודי רואה, שבכל דור ודור רצו להשמידנו, ובכל זאת יש תקומה לעם ישראל: כלל ישראל מושגח. עמים אחרים נפלו לאחר חבטות מועטות. מאידך, עם ישראל חי וקיים לנצח..." בשחר שלמחרת שמחת תורה עבר משה-יחיאל עם הכוחות את קו המים. נפעם היה, כולו מלא חדווה וגיל לנוכח המחזה המרהיב: "אז ישיר משה" - הייתה ההגדרה למראה עיניו על שפת המים. משה נלחם באומץ לב וללא חת עד שנפל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973). פגז שירו המצרים שם קץ לחייו בכביש סואץ-קהיר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד: "בנכם הוא חברנו, אשר עמד יחד אתנו בקרב, חסם בגופו את פריצת שריון האויב".

ישיבת "שעלבים" הוציאה לאור ספר בשם "מים חיים", לזכרם של תלמידי הישיבה שנפלו במלחמת יום-הכיפורים. בספר כלולים פרקים על דמותו ועל דרכו של משה-יחיאל כהן, וכן רשימות תורניות פרי-עטו, מתקופת לימודיו בישיבה; ברחובות הוקם בית-מדרש לנוער על שמו של משה-יחיאל ז"ל, וליד בית-המדרש נוסדה קופת גמילות-חסדים בשם "גמ"ח אחים", להנצחת זכרו.