גלעד לחללי הנח"ל - דף חלל

סיפור החיים של סמל ראשון עומר טביב

בנם הבכור של טלי ואמיר. נולד ביום א' באדר א' תש"ס (7.2.2000) במושב אליקים. אח ליגל. נכד בכור למשפחות האב והאם.

עומר נולד, גדל והתחנך במושב אליקים. החל ללכת בגיל עשרה חודשים, ומאז חווה שפע פעילויות של מושבניק טיפוסי – שיחק בשלוליות בוץ, אסף שבלולים, אהב בעלי חיים ורעה כבשים בשדה.

התחנך בגן דתי ובבית הספר היסודי הדתי "קשת התקווה" ביישובו. בהגיעו לגיל חטיבת הביניים החליט לעבור לבית ספר תיכון חילוני "מגידו" השייך למערכת החינוך הממלכתית, החלטה שהוא ומשפחתו היו שלמים איתה מתוך ידיעה שערכי הדת והיהדות נטועים בו חזק מהבית ומהסביבה הקרובה.

במסגרת מיזם מעורבות חברתית בבית הספר התנדב במשך שש שנים כמדריך בסניף אליקים של תנועת הנוער "בני עקיבא". מדי שנה הדריך שכבת גיל אחרת של חניכים צעירים.

בשעות אחר הצהריים שיחק כדורגל להנאתו, השתתף בחוג קפוארה ומכיתה ו' למשך שלוש שנים שיחק כדור-מים בקבוצת "הפועל יקנעם". היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה" והקפיד לצפות בכל המשחקים, באצטדיון או בבית.

כטבח חובב בישל ואפה. לא חשש להתנסות בהכנת מאכלים חדשים ושאף ללמוד קולינריה.

מוזיקה הייתה אהבתו הראשונה. שמע מגוון סגנונות, ועם חברים אהב לשמוע ולשיר את שיריו של אייל גולן.

יחסיו עם הוריו היו חמים והם רוו ממנו נחת. גם עם אחיו יגל שמר על קשר קרוב. הם לא רבו ולא שררה ביניהם קנאה.

כאדם חברותי קיבץ סביבו חברים רבים. דאג להם, עודד בעת הצורך וגם השתובב עימם וחווה חוויות. חברתו אביטל כתבה: "אני זוכרת את השיחות שלנו, לפעמים על כלום ולפעמים על שום דבר, ולפעמים עצות של אח גדול לאחות קטנה".

עומר הקרין אהבה והיה אהוב על הבריות, כיבד את הזולת, נהג באכפתיות ותמיד הביע נכונות לעזור. לאחר נופלו החברים מהצבא סיפרו על טוב ליבו ועל כך שנתן לחבריו את מה שהיה שייך לו בכדי לעזור ולשמח.

שמחת חיים וביטחון עצמי אפיינו אותו. בלט בשנינות ובחוש הומור והצחיק את סובביו, והמוטו שלו היה "אם לא נצחק, נשתגע".

אף שהתייחס לחיים בקלילות, היה איש שיח. לא תפס דברים כמובנים מאליהם ולא נשאר אדיש לדברים שהפריעו לו. למשל, כשקרא רשומה ברשת חברתית מאת נערה שלא הכיר, בו תיארה שהיא סובלת מחרם ושוקלת לשים קץ לחייה, כתב לה שאסור לתת למחרימים לנצח – "תרימי את הראש, תתגאי בעצמך ותלכי, כי הכול מקנאה שלהם". לימים סיפרה זאת אותה נערה להוריו, ואמרה שבזכות תגובתו החליטה לדבוק בחיים.

כבן בכור ונכד ראשון שמתגייס שררה שמחה גדולה במשפחה כשקיבל "צו ראשון" והוא קיווה לשרת שירות קרבי. ביום 25.11.2018 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בגדוד "שחם" של חטיבת הנח"ל. בתום הטירונות יצא לקורס צלפים ולאחר מכן שימש צלף ביחידתו. בהמשך השירות מונה לתפקיד קַשר של סגן מפקד הפלוגה, בהמלצת מפקדו מימי הטירונות.

לאורך המסלול ואחריו לא התלונן, רוחו לא נפלה, הפגין מוטיבציה גבוהה וחש סיפוק והנאה. לא בכדי זכה לאות חייל מצטיין. כשהוזעק באמצע הלילה להביא אוכל לחייל רעב שנמצא בתורנות שמירה, קם בשמחה ובלי היסוס לעזור. באירוע אחר אחד המפקדים שעמד להשתחרר העביר לחיילים ציוד צבאי שכבר לא נזקק לו. עומר קיבל רצועה לנשק, אך העביר אותה לחייל ששמר באותה השעה ולא זכה לקבל ציוד. קַשר מהגדוד כתב: "החיוך שלך היה מאיר את היום. לפעמים היית בא סתם ככה באמצע היום, לדבר או לשאול שאלה על משהו בקשר". במהלך השירות אירח בביתו כמה פעמים את החיילים מיחידתו לערבי "על האש".

ביום שני 10.5.2021, יום ירושלים תשפ"א, ירו מחבלי חמאס רקטות מרצועת עזה לעבר ירושלים בעת שנערך בעיר מצעד הדגלים. מיד לאחר מכן החל מבצע "שומר החומות" שניהל צה"ל נגד החמאס. בעשרת ימי המבצע נורו אלפי רקטות מעזה לישראל, לדרום ולמרכז הארץ.

במסגרת המבצע, ביום 12.5.2021 השתתף עומר עם כוח מיחידתו בפעילות להגנת יישובים בפאתי קיבוץ נתיב העשרה בגבול רצועת עזה. במהלך הפעילות נפגע רכב ה"דויד" שבו נסע מטיל נגד טנקים. צוות הביטחון של נתיב העשרה היה הראשון שהגיע לנקודה, חילץ תחת אש ופצצות מרגמה את שני החיילים שהיו עימו בג'יפ הבוער אך משימת חילוצו של עומר הייתה קשה, מורכבת ומסוכנת ביותר בשל התחמושת ברכב ובשל הפצצות שנחתו סביבם. צוות הביטחון וחיילים שהגיעו בהמשך לא עזבו את המקום עד לחילוצו של עומר, אך מותו נקבע בדרכו לבית החולים.

סמל ראשון עומר טביב נפל בפעילות מבצעית במבצע "שומר החומות" ביום א' בסיוון תשפ"א (12.5.2021). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין באליקים. הותיר הורים ואח.

אוהביו חקקו על מצבתו את המוטו המוכר שלו: "בלב שבור נקיים צוואתך. אם לא נצחק נשתגע".

ספדה לו אימו: "עומר ילד יפה שלי, הקדוש ברוך הוא נתן לי אותך לפני עשרים ואחת שנים. שש שנים חיכינו וציפינו לך. הסבלנות השתלמה. קיבלנו ילד יפה תואר, שיער חלק ושָׁטֶני וחיוך נצחי מרוח על פניו.

מסרבת להאמין שבמקום ברכה לשחרור מצה"ל אני מחפשת מילים לסכם את תקופת חייך ולבטא את המקום שלך בלב שלי, של אבא ושל יגל.

בורא עולם, סבא רפי וסבא שלום, תשמרו לי על הילד שלנו. שמרתי עליו כל חייו וכולי תקווה שלא טעיתי בדרך. שלא הכאבתי לך עומר שלי, שלא ציערתי אותך ושלא אכזבתי אותך. השתדלתי… ואם טעיתי יפה שלי, אני מצטערת ומבקשת סליחה. אוהבת אותך המון ולנצח תהיה ילד שלי!"

ביום השנה לנפילתו כתבה אימו: "כולם אומרים שלמרות שאינך כאן איתנו, אתה חי בתוכנו. לפעמים זאת באמת ההרגשה, אבל רוב הזמן זה לא מספיק. מתגעגעת לשמוע אותך שר וצוחק, לראות אותך חוזר מהבסיס ופותח בהתלהבות את כל הסירים לשבת, להרגיש את החיבוק והנשיקה שלך בחזרה מבית הכנסת. רוצה שוב את השיחות שלנו באמצע הלילה שהתחילו תמיד ב'מאמו, שומעת?' ואפילו סתם ככה לשבת על הספה מול הטלוויזיה".

דודתו שיקמה ספדה: "כולם יודעים כמה תכונות טובות היו לך – ילד מדהים, נכד מדהים, אח מפרגן ואוהב. נשמה טובה… כל אחד מאיתנו מאחל להתעורר מהחלום ולראות אותך לבוש, חתיך, ולא מפספס אף אחד מאיתנו לנשיקה מלאה באהבה. בבקשה תן לנו כוחות ללמוד לחיות בלעדיך. לנצח תמשיך להיות חלק מהמשפחה ולנצח ננצור אותך בליבנו. אוהבים אותך".

בת דודתו ניצן ספדה: "העולם שלי מתחלק לשניים: העולם איתך והעולם בלעדיך. אבל אני עוד לא יודעת, עוד לא יודעת איך ממשיכים לחיות בעולם שאתה לא איתנו. אבל אני מבטיחה לנסות, מבטיחה לזכור כל רגע ורגע איתך, לזכור את הלב הרחב, האכפתיות והאהבה שהיית ידוע בה, מבטיחה לנסות לאסוף את השברים. מה שנותר לי להגיד זה שאני מעריצה את הדרך שלך ולא רק אני. כל עם ישראל מצדיע וגאה בך, גיבור ישראל שלנו. מצטערת שלא יצא לנו להיפרד כמו שצריך. השארת אותי עם לב שבור, ואני עדיין אוספת את הרסיסים. אתה הפצע שלעולם לא יחלים. תודה על מי שהיית, אזכור אותך תמיד".

לאחר נפילת עומר החליטה משפחתו לאמץ את תומר, חייל בודד שמאז מתגורר איתם.

קבוצת "מכבי חיפה" שעומר אהד הקדישה לו את משחק אליפות ישראל בכדורגל שנערך כשבועיים לאחר נפילתו ובאצטדיון התקיים טקס לזכרו. "האליפות הזו היא קודם כול בשבילך", כתב נטע לביא, קפטן הקבוצה, לאחר שזו זכתה באליפות.

בני משפחתו ומוקירי זכרו של עומר מקיימים אירועי הנצחה: טורנירים, משחקי חוף, חלוקת מלגות לימודים ועוד מיזמים.

שני ספרי תורה הוכנסו בבתי כנסת במושב אליקים, אחד מהם בבית הכנסת בו התפלל עומר. דודו עמי בנה כיסא לברית מילה שהוקדש אף הוא לעילוי נשמתו ושימש בברית המילה של בן דודו שנקרא על שמו – איתם עומר.

עמותת "אלומות בעומר" הוקמה לזכרו ובהשראתו ועוסקת בסיוע למלש"בים (מיועדים לשירות) שאין באפשרותם לרכוש את הציוד הראשוני לגיוס.

ברשתות החברתיות פייסבוק ואינסטגרם נפתחו דפים להנצחתו: "זוכרים את עומר טביב" ו-"remember.omer", המביאים תמונות מחייו ודברים לזכרו.

עומר מונצח באתר ההנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך בפרדס חנה-כרכור.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)

מגירת החלל באתר האנדרטה

באתר האנדרטה להנצחת חללי הנח"ל קיים חדר הנצחה ובו מוקדשת לכל חלל מגירה.

לתוך מגירה זו יכול כל מבקר באנדרטה לרשום או להשאיר מזכרת לזיכרו.

גלריית תמונות

מקום זה מיועד לתמונות שהמשפחה והחברים יעבירו לאתר העמותה

חברים ומשפחה מספרים

העלאת חומרים דיגיטלים מטעם המשפחה והחברים מתבצע דרך צור קשר

0033W00000KVrG1

דילוג לתוכן