510060

קוזרי, שלמה (סלמן)

בנם הבכור של פרחה ועובדיה, נולד ביום ה' בסיוון תרצ"ט (23.5.1939) בבגדד בירת עירק, ועלה לארץ בשנת 1951. שלמה החל ללמוד בבגדד, וכשעלה והתגורר בירושלים סיים את בית-הספר היסודי "גאולים". שנתיים נוספות הוא למד בבית-הספר המקצועי חקלאי בעין-כרם.

שלמה גויס לצה"ל בשלהי נובמבר 1955, התנדב ליחידת 101"", שהקימה אז את גדוד הצנחנים הראשון. שם שרת עם לוחמים שעשו להם שם במלחמות ישראל: מאיר הר-ציון, אריאל שרון, רפאל (רפול) איתן ומרדכי (מוטה) גור. עם שחרורו מצה"ל החל שלמה לעסוק בספורט האגרוף באגודת "מכבי" תל-אביב, והיה אלוף הארץ במשקל נוצה שבע שנים רצופות! כנציג ישראל, הוא השתתף במכבייה הרביעית וזכה במדליית זהב. עם יחידת הצנחנים נטל שלמה חלק במבצע קדש וצנח במיצר המיתלה, במהלך שפתח את המלחמה. במהלך הקרבות הוא נפצע ברגליו מרסיסים, ושכב כשישה חודשים בגבס. לאחר החלמתו, עוטר חזהו של שלמה בכנפי צניחה על רקע אדום - אות לצניחה קרבית.

במחצית מאי 1958 שוחרר שלמה מהשירות הסדיר, והחל לעבוד יחד עם אביו בבית-החרושת לנעליים שבבעלות המשפחה. בשנת 1963 נשא שלמה לאשה את איבון, ולבן הבכור שנולד להם ניתן השם ירמיהו, על-שם קצין החבלה של יחידת 101"", ירמיהו ברדונוב, חברו לנשק של שלמה. בפרוץ מלחמת ששת-הימים היה שלמה בחטיבתו של מוטה גור ששחררה את העיר העתיקה, היה בין הראשונים שהגיעו לרחבת הכותל המערבי והניף את דגל ישראל על הכותל. בקרבות שהתחוללו בהמשך נפצע שלמה בכתפו מיריית צלף. הוא סרב להתאשפז וברח מבית-החולים על-מנת להצטרף לחבריו הלוחמים, אולם בשל חולשתו הגופנית נשלח לבית-הבראה. עקב הפגיעה הזאת נקבעו לו 55% נכות. שלמה התעקש על הישארותו ביחידה לוחמת - והצליח. לבנו השלישי קרא דרור, על-שם חברו הטוב ומפקדו דני דרור, שנפל לידו בקרבות לשחרור ירושלים. במלחמת יום הכיפורים לחם שלמה בחטיבתו של דני מט (אוגדת אריק שרון), צלח את התעלה והשתתף בכיתור הארמייה המצרית השלישית. בשנת 1977 עברה המשפחה לדירה מרווחת בבת-ים, ובאותה שנה שוחרר שלמה משירות מילואים בחטיבת הצנחנים והוצב בגדוד נח"ל מוצנח. עם גדוד זה יצא שלמה לפעולות ביטחון שוטף לשמירה על גבולות הארץ. בשנת 1980 פתח שלמה, יחד עם אחיו, בית-מלאכה משלו לייצור נעליים. בעבודה קשה ומאומצת בנו השניים עסק לתפארת.

במלחמת שלום הגליל שרת שלמה כנהג נגמ"ש בפלוגה מסייעת לגדוד נח"ל, שפרץ בגיזרה המרכזית. ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982), נפל רב-טוראי שלמה בקרב בלבנון במלחמת שלום-הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית-שאול. לאחר נופלו, הוא הועלה לדרגת סמל.

שלמה השאיר אחריו אשה, שלושה בנים ובת, הורים, חמש אחיות וחמישה אחים.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "שלמה היה מוותיקי הלוחמים ביחידה, בעל שמחת חיים. בראש מעייניו בכל מהלך הקרב הייתה הדאגה לחבריו הצעירים ממנו. הוא השרה סביבו ביטחון רב, והיה אהוב על חבריו ומפקדיו". מפקדו הישיר כתב למשפחה: "שלמה נהפך במהלך הלחימה ל"אבי הפלוגה". מאחר שהיה ותיק קרבות ומנוסה, הוא נסך שלווה וביטחון על כל החיילים הצעירים אשר הקיפוהו. הוא השכים קום ודאג מראשית היום לקפה ולאוכל, כדי לשמור על מורל הלוחמים. הנגמ"ש אותו נהג היה 'נגמ"ש המורל', ובזמן הפוגה מרבית הפלוגה הייתה מתרכזת סביבו כדי לשאוב עידוד והרגשה טובה".

בן 43 שנים היה שלמה בנפלו.