אל"מ משה נצר

1922 - נולד ברוסיה.Netzer
1925 - עלה לארץ, חניך בית החינוך לילדי העובדים בתל-אביב, בית ספר מחוזי בגבעת השלושה, בוגר בית-הספר החקלאי 'כדורי'. חניך הנוער העובד והלומד.
מ-1940 חבר קבוץ רמת-יוחנן.
1941 - התגייס לפלמ"ח, שירת כמ"מ, מ"פ, מפקד הגדוד השני.
1948 - (תש"ח) מפקד הגדוד השני (פלמ"ח) ומפקד מרחב הנגב.
1949 - מפקד חטיבה בצה"ל וסגן מפקד הנח"ל וממקימיו.
1954-1950 - מפקד הנח"ל.
1954 - השתחרר מצה"ל, וחזר לקיבוצו רמת-יוחנן.
1962-1958 - מזכיר פנים של איחוד הקבוצות והקיבוצים.
1971-1967 - ראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון.
1971 - חזר לקיבוצו.
1974 - סגן מזכיר מפלגת העבודה.
1977-1974 - עוזר שר-הביטחון לתיאום פעולות ההתיישבות והביטחון המרחבי.
1978 - ראש היחידה להתיישבות כפרית/עירונית ולאיזורי פיתוח בהסתדרות.
1978 - יו"ר אירגון "יד לבנים". בנו נפל ב-1967 במסגרת שירותו בצה"ל.

כאחד מאנשי צוות ההקמה של הנח"ל היה עלינו לקבוע את דפוסיו, כחיל עצמאי בצה"ל: קביעת יעדים ותפקידים, דפוסי ארגון, חינוך, חברה ועוד. הנח"ל נבנה על בסיס כפול - האחד, כמסגרת לתנועות הנוער החלוציות - הגרעינים ההתיישבותיים, שיש לאבטחם ולשמור על שלמותם תוך כדי שירותם הצבאי; והשני, ככלי ממלכתי מרכזי, למילוי משימות התיישבותיות - לאומיות, בעל ייעוד מיוחד במסגרת הצבא. הנח"ל תרם לבטחון המדינה הן בפועלו ההתיישבותי העצמאי והן בשלובו במסגרת ובפעילותו של צה"ל, בכך שחיילי הגרעינים בצבא מקבלים הכשרתם כחיילים - לוחמים המשתלבים בהגנה המרחבית שהנם מקימי ישובים עצמאיים הממוקמים בגבולות ובאיזורים שוממים ורגישים ובכך שהם נשלחים לתגבר ישובים צעירים וזעירים, לשמור על רמתם החברתית והכלכלית; ומכאן - גם על כוחם הצבאי.
תקופת פקודי על הנח"ל - אופיינה על ידי קליטת יוצאי הצבא לאימונים ולהכשרה חקלאית, בהתאם לחוק שרות הביטחון ובתנופת הקמת ההיאחזויות הראשונות וישובי הנח"ל העצמאיים.
כראש אגף הנוער והנח"ל - תקופה זו עמדה בסימן שלאחר מלחמת ששת הימים; תזוזת הגבולות ופתיחת המרחבים להתיישבות חדשה ביטחונית ומדינית; קביעה שהטביעה חותמת על כל השנים שלאחר מכן; הקמת ישובי נח"ל בבקעת הירדן, בסיני ופיתחת רפיח, ברצועת עזה, ברמת הגולן, בגוש עציון ובערבה - בהמשך לקו-ההתיישבות, מזה כעשרים שנה.