בנם הבכור של רעות ואייל. נולד ביום ז' באדר תשס"א (1.3.2001) בשכונת קריית שמואל שבחיפה. אח גדול להראל, טליה, נבו, חגי וצאלה.

אושרי משה גדל והתחנך בחיפה, למד בבית ספר יסודי בשכונתו ובישיבה התיכונית "פרחי אהרון".

כנער, שימש כמדריך בתנועת הנוער "עזרא" ובמקביל שימש כחונך לילד עם צרכים מיוחדים. הוא אימץ את האמירה של יוסף טרומפלדור: "אם אין גלגל, אני גלגל", ובכל תחנה בחייו ביקש לתת מעצמו כדי להוסיף חסד ונתינה לסביבתו, והכלה של עם ישראל על כל גווניו.

עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית החל ללמוד בישיבת ההסדר "טפחות" שבגליל המערבי.

ב-12.11.2020 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הנח"ל. אחרי תקופה כלוחם וכמפקד זוטר יצא לקצונה ושימש כמפקד צוות בסיירת הנח"ל. הוא היה מפקד נערץ, שחייליו ראו בו מודל לחיקוי, גם כשהגיעו מעולמות תוכן שונים.

כאיש של אנשים, שאהבת האדם נטועה בו, השכיל למצוא את נקודות החיבור בין כולם וידע לקרב אנשים זה לזה ולגשר על פערי אמונה, דעות פוליטיות ותפיסת עולם. הענווה שבו התבטאה בנפש פנימית שידעה להכיר את גבולות יכולותיו וחוכמתו, להקשיב ולשמוע את האחר, ולהבין שהוא אינו מרכז העולם. הצניעות שהשתקפה ממנו באה לידי ביטוי בהעלמה של איכויותיו השונות מעיניהם של אחרים, מבלי לוותר על זהותו האישית, על עקרונותיו ועל ערכיו. היו שהמשילו אותו למפקד בצבא דוד המלך, גיבור המונע מתוך אמונה, תורה, עוז וגבורה, והעידו כי תמיד ראה את עולם הכלל לפני עולם הפרט.

בפנקסיו האישיים נהג לכתוב את מחשבותיו ורגשותיו, ובין היתר כתב: "לבוא בענווה ממקום לימודו, ללמוד שם בכל מקום וזמן, אפשר ללמוד מכל אחד גם אם אנחנו לא מתחברים אליו. בכל אדם יש משהו ייחודי שכדאי ללמוד ממנו, רק צריך למצוא אותו ובשביל זה צריך להיות סובלני ומכיל לכולם. מודה, זה קשה…"

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אושרי וחייליו לקחו חלק בלחימה ביישובי עוטף עזה. עם סיום טיהור היישובים, ערכו הכנות ואימונים לשלב הלחימה הקרקעית ברצועת עזה.

לפני הכניסה לרצועה התארס לרביד, בת זוגו מזה כחמש שנים, אותה הכיר כשהיו מדריכים בתנועת הנוער. מועד נישואיהם נקבע ליום ד' בתמוז תשפ"ד (10.7.2024).

זמן קצר לאחר אירוסיהם החל התמרון הקרקעי, במסגרתו הוביל את חייליו במשך ימים ארוכים של לחימה אינטנסיבית בשטח הרצועה.

בשבת, י"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023), יצא הצוות למשימת טיהור בתים בשכונת דרג' תופאח בעיר עזה. לקראת כניסה לאחד הבתים, אושרי הבחין בשלושה מחבלים שעסקו בהטמנת מטענים והבין שנדרשת פעולה מהירה שתפתיע אותם, אחרת הבית יקרוס על חייליו. בהרואיות ובמסירות נפש, נכנס בראש הכוח והחל לירות לעבר המחבלים, פגע באחד מהם ונפגע בעצמו מהאש שנורתה לכיוונו. בעודו פצוע, בלם ברגלו רימון שהושלך לעבר אחד מחייליו. החייל ניצל, אך אושרי לא שרד ומת מפצעיו.

בסריקה שנערכה במבנה לאחר מכן נמצאו שני מטעני חבלה שהיו מתוזמנים לפיצוץ והפעלה מרחוק, כפי שחשד.

סגן אושרי משה בוצחק נפל בקרב ביום י"א בטבת תשפ"ד (23.12.2023). בן עשרים ושתיים וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

אימו, רעות, ספדה לו: "היית ערבוב של הגשמיות והרוחניות. ידעת ליהנות ממה שיש ולעשות את זה בחיוך ועם המון אהבה לסובבים אותך, ובמקביל ידעת להתעמק, לחפור בקושי ולפרק אותו עם עצמך, ולהוציא מזה מילים. עשית הכול בשקט, בצנעה, בלי טיפת גאווה, היית זה שמאחורי הקלעים, מחבר את הקרעים ויוצר שלמות…

החיוך שלך, מרגע שנולדת, לא ירד לך מהשפתיים. חיוך שכבש כל אדם ופיזר קסם אישי והילה. אין משהו שהחיוך שלך לא יכול להמיס, אפילו כשקשה, לא נשברים, מחייכים ומתוך החיוך מגיעה השלווה כי לא כל דבר שצריך לעשות אנחנו רוצים לעשות, אבל אנחנו כאן השליחים ומישהו צריך לעשות את העבודה. ואז 'כשאין גלגל אני גלגל' ואז עשית, כל דבר, כל תפקיד, מה שיקדם לביצוע המשימה".

ספד אביו אייל: "אושרי שלי – בננו בכורנו, מאור עיני ועטרת ראשנו עלה בסערה השמיימה ממש כפשוטו. גיבור ישראל וקדוש ישראל. ללא כאב או ייסורים, עלה ישירות להיות צמוד לכיסא הכבוד.

ילד שלי אהוב ליבי – מפקד נערץ על חייליו ופקודיו. כמה דאגת 'לילדים' שלך, לחיילים שלך – כך כינית אותם. מנהיג מילדות בהנהגה, שקטה שקטה. ענו, ביישן, מלא מלא אבל מלא בצניעות, לא התלונן על כלום כלום בחייו. איזה חיוך ביישני עם גומה מיוחדת. כמה חברים היו לך, כמה הם דאגו לך כולם – כמה פרקי תהלים קראנו לזכותך.

כמה כיבוד הורים היה לילד הזה – בכל מצב, גם כשהייתי זעוף עליו כמו אב לבן, וגם כשלא היה נדרש – בכל מקרה היה מתנצל. היה מקפיד להתקשר לסבא וסבתא שלו בכל ערב שבת כל אימת שהסתייע בידו.

מודל לחיקוי לאחיו היקרים, הסתכלו עליו כאילו מסתכלים למרומים – גבוה גבוה לסטנדרט שהצבת. היית לנו פורץ דרך – אמרתי ששבוע שעבר לאמא שאני לא דמיינתי בחלומות הכי גדולים איזה פרי משמעותי יצא לנו.

אני רוצה להתנצל בפניך על הפעמים שהרמתי קול עליך. אני רוצה לבקש סליחה שלא גרמתי לך להרגיש יותר גדול ממה שהיית – ידעתי שאתה לא אוהב את זה. אני רוצה לבקש סליחה שהציפיות שלי היו גבוהות ממך וכל הזמן סימנת רף גבוה יותר…

נועדת לגדולות בן שלי, הקב"ה לקח אותך ככפרה על אבדות גדולות ואחרות שהיו יכולות להיות בעם ישראל – אין לי דרך אחרת להסביר טרגדיה זו".

רביד, ארוסתו, ספדה: "הכרנו שני ילדים, הגעת לי בזמן המדויק ביותר ולא הסכמת ללכת. ככל שעבר הזמן גיליתי את האוצר שאתה ולא יכולתי שלא להתאהב… אהבת את החברים שלך לצוות כמו אחים ואת החיילים שלך כמו ילדים… השאיפה למצוינות וטוב הלב שלך פשוט ליוו אותך לאורך כל הדרך… בזכותך הפכתי למי שאני היום".

לזכרו של אושרי הוקם אתר בשם "זוכרים את סרן אושרי משה בוצחק". באתר תמונות, סרטונים וסיפורים מכל תחנות חייו.