גלעד לחללי הנח"ל - דף חלל

ex_img

רב טוראי

גיא אלדר

תאריך הנפילה  ט"ו סיון תשס"ה

22.06.2005

בגיל  19

מנוחה אחרונה בבית העלמין

חיפה (צבאי)

אזור: ג חלקה: 3 שורה: 8 קבר : 6

 

סיפור החיים של רב טוראי גיא אלדר

517215

אלדר, גיא

בן דליה ורן. נולד ביום ב' בניסן תשמ"ו (11.4.1986) בחיפה, אח לניר הבוגר ממנו בשנתיים.

גיא ילד מיוחד במינו, תמיד עם חיוך רחב על השפתיים וצחוק מתגלגל ורם.

אהבתו לבעלי חיים ורגישותו אליהם לא ידעה גבול. תמיד הוקף בחיות מחמד - אוגרים, דגים, נחשים וחתולים, שאותם אימץ ובהם טיפל. אהבתו לבעלי חיים גרמה לו להתעניין בדינוזאורים ובנחשים, אותם למד והפך למומחה בהם.

גיא היה ילד ספורטיבי, אתלט ובעל יכולות גופניות גבוהות, ואהב מגוון סוגי ספורט: גלישת גלים, סקטבורד, סקי, אומנויות לחימה, ג'אגלינג וכדורסל.

במהלך ילדותו שהה פעמיים בשנת שבתון בארה"ב. לראשונה בהיותו בן שנתיים, ובפעם השנייה בהיותו בכיתה ג'. באותן תקופות הרבה לטייל בארה"ב עם משפחתו ואף למד סקי יחד עם אחיו ניר.

גיא למד בבית הספר היסודי "אהוד" בחיפה, המשיך את לימודיו בעיר בבית הספר התיכון "עירוני ה'", וסיים בבית הספר התיכון "אנקורי".

גיל ההתבגרות שינה אותו. בצד צחוקו המתגלגל הפך רציני, שאל שאלות והתעמק בסוגיות פילוסופיות.

בלטה התעניינותו באמנות, לרבות במוזיקה, ציור, ספרות וקולנוע. הוא נהג לומר להוריו: "אהבתכם אלי והאומנות הם כל חיי". גיא אסף מאות דיסקים בעלי סגנונות שונים, רובם נדירים. היו בהם דיסקים של מוזיקת בלוז, מוזיקה קלאסית, שירים עבריים, שירי OLDIES, מוזיקה אירית ומוזיקת METAL. כמו כל דבר שנגע בו, הוא למד את הנושא לעומקו.

גיא נסע עם משפחתו למקומות שונים בעולם, ואהב לצפות בתוכניות תעודה שעסקו בארצות רחוקות. במיוחד נהנה מנופי הטבע וביקור במוזיאונים בהם יכול היה ליישם את אהבתו והתעניינותו באומנות.

לעולם הצמחונות נכנס בסוף כיתה י"א, כחלק מהערכים שהאמין בהם.

גיא סיים את לימודי התיכון בהצטיינות ובאהבה הדדית בינו לבין מוריו.

באחת מבחינות הבגרות בעל פה, הבוחנת ציינה שהייתה זו עבורה חוויה לבחון אותו ולנהל עימו שיחה. את תעודת הבגרות של גיא, בה כל הורה יכול היה להתגאות, קיבלו הוריו לאחר מותו, במהלך ה"שבעה".

גיא התגייס לצה"ל ביולי 2004. היה חשוב לו לשהות בקרב אנשים איכותיים, ועל כן בחר בחטיבת הנח"ל, בשל המרקם האנושי המיוחד שבה. עד מהרה רכש גאוות יחידה וחברים חדשים, כלפיהם חש קשר רגשי עמוק.

לגיא היו ערכים עמוקים בהם דבק באדיקות. בנוסף לצמחונות בלטה צניעותו הרבה, ונכונותו לעזור ללא חשבון לכל חבר. חבריו של גיא סיפרו שכאשר חיפשו בפלוגה מישהו לביצוע מטלה כלשהי, נמנעו מלפנות אליו, כיוון שמעולם לא השיב ריקם את הפונים אליו. צניעותו ונדיבותו בלטו בנכונותו לבצע שמירות ארוכות ומתישות (48 שעות על הרגליים, ללא שינה), בהמתנה שקטה בתור לחדר האוכל, נשיאת אלונקה מבלי להתלונן, חרף כאבי הברכיים הכרוניים מהם סבל.

בשנותיו האחרונות ובמיוחד בתקופת שירותו בצבא, גיא קרא ספרים בעלי תוכן עמוק ומשמעותי על החיים, וצפה בסרטי טלוויזיה איכותיים. שקוע בקריאה, צפייה בסרט או שמיעת מוזיקה, אסר על אחרים להפריע לו, כל כולו קשוב ונשאב פנימה לעומקה של היצירה.

גיא חלק עם אחיו הבוגר ניר את חייו, כשהם משחקים, רבים וצוחקים יחדיו. בתקופת שירותו הצבאי שימש לו ניר מודל לחיקוי כקצין בצבא.

רב"ט גיא אלדר נפל בעת שירותו, ביום ט"ו בסיוון תשס"ה (22.6.2005). בן תשע-עשרה בנופלו, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים ואח.

חבר של גיא, הראל, ספד לו על קברו: "ילד כל כך אינטליגנטי, נבון, מצחיק, אמיתי, פשוט ילד אמיתי, בלי מסכות ובלי פוזות. היינו שנינו 'פריקים' של בעלי-חיים. אני זוכר את התערוכות, את הטיולים, את הספרים, התוכניות, הכל!... יש לי המון זיכרונות ממך, ואתך, והם יישארו בי, בלב, בראש, בגוף. ילד זהב, מלאך".

עידן, חבר מהטירונות, כתב לגיא בסיום ה"שבעה": "רבות הן המילים לתאר כמה אתה חסר לנו. מספיק שאגיד שבלעדיך המחלקה לא היתה המובילה בפלוגה ושכל אחד בה זכה להכיר אדם שהוא הרבה יותר מחבר. היה בך משהו כל כך מיוחד ונסתר. את החלק המיוחד הזה ראינו והרגשנו בכל רגע איתך - ההתנדבות, העזרה, הכוח לדחוף את כולם ולתמוך. את כל אלה נזכור לנצח. החלק הנסתר שבך היה סיפור בפני עצמו. השקט התמידי בכל יום ויום, והרוגע שאף פעם לא נפסק ואני חושב שגם בזמן מלחמה היית ככה... גיא, אומרים שהיית תמיד בצד, בעיקר בתמונות. אני אומר שרק בתמונות התחבאת, אבל מחוץ לכל הפלאשים היית החייל הבולט והמרכזי במחלקה... גיא חבר יקר, למדתי ממך הרבה כחייל רציני ועזרת לי המון. אף פעם לא אשכח אותך, ותמיד תישאר בלבי. אוהב המון".

מפקד הפלוגה, שחר, ספד לגיא ביום ה"שלושים" למותו: "...בנפשך העמוקה היה שילוב נדיר של נחישות לצד רגישות. כל משימה שהוטלה עליך, מהחלפת שמירה פשוטה ועד לפיקוד על חבריך, עשית בצורה הטובה והנחושה ביותר, בלי לשאול שאלות ובלי להתלונן... מלא רגישות לסבלו של האחר, למצב רוחו... תמיד שקט, עם אותו חצי חיוך מבויש על שפתיך. גיא העמוק, שמתעניין בפילוסופיה ובמהות העולם, שמכיר בעל-פה עשרות להקות זמר. גיא השמח, החייכן, שיודע לספר בדיחות..."

עמית ספד לגיא בשם החברים: "אנשים צנועים באמת, גם מותם חרישי / כמעט כמתנצל: - 'אנא, סלחו לי, לא יכולתי אחרת'. אנשים צנועים מתים בשקט, כמעט בנשיקה, הרחק ממילים / הם אינם נלקחים לשמיים במרכבות של אש / אנשים צנועים נותנים את ליבם בשתיקה / הם אינם סוחבים על גבם את העולם כולו / גם צבא והרים הם משא כבד ללב האוהב / שנוצר להיות ים, שנולד לאהוב, שנרקם מטוב השמש / ומן הפריחה שאין לה גבולות. רוח חרישית מניעה את עצי הברוש / ריח דשא קצור, מילות זיכרון. אנשים צנועים באמת / נישאים אל בית עולמם / להרהר בין העצים הגבוהים / בשקט על יקיריהם.

"גיא שלנו, ישבנו אתמול אצלי במרפסת. אני חושב שהיית נהנה מן המחזה - רותם, פסקל, דקל ואני מדברים יחד וצוחקים. בין הסיפורים החדשים והצחוקים נעצרנו רק כשזיכרון שלך הציף אותנו והכה בנו גלים. אני חושב עכשיו, שאחרי כל סערת הרגשות שתדעך, יישארו הכאב הגדול ביותר והצער, על שכל-כך תחסר לנו. באיזשהו שלב כבר לא נחשוב על למה ואיך. רק נחשוב שאתה גיא, החבר, המורה והאח של כולנו כבר לא פה. נחמה קטנה שזכיתי בה אתמול היא, שהבחנתי כי כל אחד מאתנו נושא אותך בקירבו. וביחד זה קצת, רק קצת, יותר קל".

סאני, מפקדו של גיא בטירונות, כתב למשפחתו: "גידלתם בן אדם נפלא ואחד הטובים שפגשתי בחיי. גיא. מהיום הראשון בטירונות ראיתי את כל התכונות הכל-כך טובות שבך. תמיד עזרת לחבריך, אף פעם לא התלוננת , גם כשהיה קשה.

תמיד התנדבת כשצריך ותמיד עם חיוך על הפנים. שואל שאלות ומתעניין בכל דבר שקשור לצבא. אני זוכר שתמיד דיברת אתי כמה שאתה גאה באחיך הקצין, ושגם אתה רוצה מאוד להיות קצין כמוהו. אני זוכר, שכאשר חילקנו את ה"פקלים" (תפקידים), היה לי ברור מהתחלה שאתה תהיה המטוליסט של הכיתה, כמו שאני הייתי בהיותי טירון - התפקיד שהמפקד הכי סומך עליו בכיתה. תודה רבה לך גיא, על הזמן שהיינו יחד, ועל הזכות להכיר אותך. אני מקווה שהתכונות הטובות שלך יעברו גם אליי ולשאר האנשים שהכירו אותך".

אילן, כתב לזכרו של גיא בספר הפלוגה: "אין מילים מספיק חזקות כדי לתאר את גיא. מילים שיסבירו את ההרגשה של היד שלו על הכתף, דוחפת אותך קדימה במסע. מילים שיתארו את השקט חסר התלונות שלו, אפילו ברגעים הקשים ביותר. מילים שיגרמו להבין למה תמיד עמד בסוף התור, כי לא אהב לדחוף. ולמה כל-כך היה חשוב לו להתעורר כבר 10 דקות לפני השמירה - רק לא לאחר. איך תמיד היה לו כל-כך חשוב להתנצל, להסביר, להודות, רק לא לפגוע. איך היה נותן הכל בשביל החברים... היה לנו הכבוד להכיר אותך וספק אם אי פעם מישהו ישכח".

אהרון, חבר מהטירונות, כתב: "במסכת אבות המשנה אומרת - 'עשה לך רב וקנה לך חבר'... ישנם אנשים בעלי מידות מיוחדות שלא מוצאים אצל כל אחד. כזה היה גיא, אדם בעל מידות שקשה למצוא. שלוות הרוח קרנה ממנו, והעזרה והדאגה לזולת ולחברים היו משאת נפשו. אם פנית אליו בבקשת עזרה, ידעת שלא תיענה בשלילה, כי במילון של גיא לא הייתה המילה 'לא'. מידותיו המיוחדות גרמו לגיא להרגיש קושי עם העולם הבלתי שלם, המלא אפרוריות, אלימות ומכאובים. נפשו השלמה לא הצליחה להבין איך עולם כזה מלא זוהמה. נפרדנו מגופו של גיא, אך לא מנשמתו החיה בקרבנו. נשמתו היא העיקר שנשאר בעולם אתנו. נמשיך לחיות ולהתקדם בחיים, כפי שגיא היה רוצה שנהיה. נמשיך לדבוק במידותיו, מידות של ערכים, אחריות, דיבור נקי ואהבה לכל אחד".

חברו של גיא, ערן, מספר: "את גיא פגשתי בהפסקה הראשונה ביום הראשון של כיתה א'. באותו רגע חשבתי שהוא נראה כמו שותף טוב לתופסת, לא ידעתי... לא ידעתי שהוא האדם החכם ביותר שאפגוש. לא ידעתי שהוא האדם הצנוע ביותר שאפגוש.

לא ידעתי כמה הוא ישפיע על חיי ועל חיי אחרים. לא ידעתי איזה חבר טוב הוא יהיה לי. לא ידעתי שקיימים אנשים כמוהו, עכשיו כשהוא איננו אני בספק אם עוד יש... לא ידעתי... סתם היה לי מזל. עמדתי במקום הנכון, בזמן הנכון, כשאותו פעמון צלצל, מעניין אם אתה זוכר... גיא, עכשיו אני יודע שנשאר רק להגיד תודה. תודה ששיתפת אותי ועוד כמה ברי מזל במי שהיית, ותישאר בלבנו תמיד!! אוהב אותך תמיד".

משה, חבר מהצבא כותב: "פחות משעה שאני בביתכם וכבר הבנתי מאיפה בא האדם הגדול הזה... אדם שקט, אדיב, מתחשב ואינטליגנט, אלה רק חלק מהתכונות שהרכיבו את המלאך הזה שנתן לטעום ממנו כל כך מעט..."

בני המשפחה כותבים: "מעבר לאהבתנו הרבה לגיא, אישיותו ודרכו מלוות אותנו בכל עת ונותנות לנו תחושה כי גיא המלאך שלנו מתבונן בנו מעל ומשגיח על צעדנו. זכרו של גיא יהא עימנו לעד, נזכור אותו תמיד צעיר לנצח, רק בן 19, רגיש לאחר, עדין, שקט ומבוייש - עם צחוק מתגלגל ממעמקי הבטן - ילד כל כך כל כך מיוחד!!! יהי זכרו ברוך".

 

מגירת החלל באתר האנדרטה

באתר האנדרטה להנצחת חללי הנח"ל קיים חדר הנצחה ובו מוקדשת לכל חלל מגירה.

לתוך מגירה זו יכול כל מבקר באנדרטה לרשום או להשאיר מזכרת לזיכרו. 

גלריית תמונות

מקום זה מיועד לתמונות שהמשפחה והחברים יעבירו לאתר העמותה

חברים ומשפחה מספרים

העלאת חומרים דיגיטלים מטעם המשפחה והחברים מתבצע דרך כתבו אלינו

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן