46649

מרנלנדר, יורם ("יוקי")

בן זאב וחיה. נולד ביום כ"ט בטבת תש"ח (11.1.1948) בכפר- גלעדי. תחילה למד בבית-הספר היסודי שבמקום. בילדותו עליז היה וחביב אבל כשגדל ניכרו בו גילויי התמרדות. המעברים מילדות למעורים ומנעורים לבגרות היו קשים. לאחר-מכן למד בבית- הספר המשותף לעמק-החולה אשר בכפר בלום. השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד", לארגון הספורט "הפועל" ולבסוף לגדנ"ע. היתה לו נטייה למוסיקה (ניגן בחצוצרה), לציור ולפעילות חברתית. בגיל ההתבגרות היו לו הרבה התלבטויות. הוא טען שהוא עצמאי ויכול להחליט ולפתור את כל בעיותיו וסירב לשמוע הערות מפי בוגרים - ואמנם הוא הצליח בכך. אופי של איכר חרוץ היה לו ואהב לעבוד; בצאתו לשדה לעבודה לא היה עושה חשבון של שעות. ישר-דרך ונעים-שיחה היה, אף על פי שבוויכוח עם חבריו היה נוקשה במקצת - אבל הוא עמד בו. תמיד היתה לו עמדה משלו ולא פעם היו הוויכוחים סוערים. במיוחד סערו הרוחות לפני סיום הלימודים והכניסה לחברות במשק. יורם טען לחבריו: "נסיים את השירות בצה"ל תחילה ונבוא עם מטען עשיר יותר. שם פתוח לפנינו עולם חדש שלא הכרנוהו עד כה ואז תהיה הכרעתנו יסודית יותר". אך הבנים ברובם לא שמעו לו והוא לא הציג את מועמדותו. היה נוח לבריות ורגש-הכבוד היה מפותח בו. בינואר 1967 גויס לצה"ל ויצא מן הבית לנח"ל בשמחה רבה. נשלח לקורס מ"כ ונלחם באום-כתף יחד עם חבריו-לקורס והשתתף בקרבות רפיח ואל-עריש. בביקורו הראשון בבית נשאל: "מה נשמע, יורם?" ותשובתו היתה: "צבא זה צבא! אין חכמות. לא תאמינו, שם אני לעתים קרובות ותרן. כי אין לי עניין להסתכסך עם המפקדים". היה פעיל בחברת הנוער ואהב לארגן פעולות. הוא אירגן את השיחה ואת הכנת הקפה מסיב למדורה והיה משקיע את כל מרצו כדי שיחושו גם אחרים כמותו - את אהבת האדמה את החן שבהווי החברתי. לא פעם היה מתווכח בתוך הקבוצה על עתיד המשק, בו היה תמיד פעיל וזכורות עוד דעותיו על גורל המדינה שלמענה נתן את חייו. אחרי גיוסו נשלח לקורס קצינים וגמר אותו. בשירותו היה קצין טוב מאד, ישר והוגן ביחסיו לכל מי שבא אתו במגע. היה אהוב על פקודיו ומפקדיו כי כל מה שעשה בשירות נעשה מתוך נאמנות ואהבה כי יורם ידע כי זה "טוב לו וטוב לישראל", כפי שהתבטא. חייו היו עשירים בפעילות ובחוויות וכבעל-דמיון היה שופע אהבה לא רק למוסיקה, כי אם גם לשירה, לפרח ולנערה. בביקורו האחרון בבית סיפר הרבה דברים מעניינים. על השאלה: ,מה יהיה? הן בכל יום נופלים חללים!" ענה בלי היסוס: "אין ברירה! זו מלחמה ארוכה ואין לברוח מן האש. צריך לנסות לכבות אותה! אין לנו דרך אחרת". בלבו חלם על המשך לימודיו כתום שירותו; הוא אמר ללמוד חקלאות באוניברסיטה העברית אך הוא לא גמר את שירות-החובה שלו וחלום-חייו לא התגשם, כי ביום כ"ג באלול תשכ"ח (16.9.1968) פגע בו פגז בסביבות מעוז-חיים בפעולה קרבית וכך מצא אתמותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-גלעדי. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. קיבוצו הוציא עלון לזכרו ("על הגבעה") במלאת "שלושים" לנפלו. במלאת שנה לנפלו הוציא כפר-גלעדי חוברת לזכרו בשם "יורם".