גלעד לחללי הנח"ל - דף חלל

ex_img

סמל

יותם-יחזקאל אלכסנדר-פלק

תאריך הנפילה  כ"ו אדר א' תשס"ח

03.03.2008

בגיל  22

מנוחה אחרונה בבית העלמין

עין הנציב

 

סיפור החיים של סמל יותם-יחזקאל אלכסנדר-פלק

517623

אלכסנדר-פלק, יותם-יחזקאל

בנם של אסתר וגיל יהודה. נולד ביום כ"ט באלול תשמ"ה (15.9.1985) בעין הנצי"ב,אח לעמית-יצחק ז"ל, טל, יעל, הדר, אלעד ובנימין.

יותם נולד בערב ראש השנה. הילד החמישי במשפחה- ילד עדין, מתחשב ואוהב.

אחיו הבכור עמית, שאחריו נולדו שלוש בנות, אמר להוריו לפני הולדתו של יותם: "אני מקווה שהפעם זה יהיה בן". וכך היה. מרגע שבקשתו התגשמה, לקח עמית את יותם תחת חסותו והקשר בין שני האחים היה חזק מאוד.

יותם היה מעורה מאוד בחברה בקיבוץ עין הנצי"ב. כשהיה בכתה יא' עבר עם משפחתו לקיבוץ מעלה גלבוע, וגם שם השתלב מהר מאד והפך לדמות משמעותית בחברה. יותם למד נגינה בפסנתר מגיל תשע עד סוף כיתה י"ב. הוא אהב מאוד מוזיקה קלאסית, דבר שחיבר מאד בינו לבין סבו מצד אביו. בין השניים נוצר קשר מיוחד מאוד, למרות פער הגילים והקושי של הסב בשפה העברית.

יותם ניכר לסובבים אותו בחיוכו, בטוב לבו ובשמחת חיים. היה אהוב על הנוער ועל המבוגרים, שר וניגן בכישרון רב והיה בעל תפילה וקורא בתורה מצטיין ואהוב. לא חשש להכניס בתפילתו מנגינות חדשות ומרעננות שהפיחו רוח חיים בתפילות שבת ומועד.

כמו יתר אחיו, למד יותם בבית הספר היסודי שק"ד בקיבוץ שדה אליהו. הלימודים היו די קלים עבורו. בכיתה ח' החל ללמוד גמרא יחד עם חבר מבוגר ממנו בארבעים שנה, ונהנה מאוד מהלימוד בחברותא. למרות פער הגילים ביניהם, ראה בו יותם חבר והקפיד לבקרו כשחלה. יכולתו של יותם להתחבר לכל אדם בכל גיל היתה אחד ממאפייניו העיקריים.

בשנת 1995 אחיו הבכור עמית כנראה, שם קץ לחייו בעת שירותו הצבאי. גם אחרי מותו המשיך עמית להוות מודל לחיקוי עבור יותם. כעבור עשר שנים, ביום הזיכרון לחללי צה"ל תשס"ה, כתב יותם: "זהו, עמית, ניצחתי, עברתי אותך. אני כבר בן תשע-עשרה ושבעה חודשים בערך ואתה נעצרת בסביבות תשע-עשרה ושישה חודשים"...

את לימודי התיכון המשיך יותם בבי"ס העל יסודי שק"ד. בכיתה י"א יצא לחודש של לימודים בישיבה במעלה אדומים, שם התחבר בכל נפשו ללימודי התורה והדת. כשסיים את לימודיו, יצא ללימוד בישיבת עותניאל. שם התלבט אם ללכת למסלול ההסדר, מסלול שאורכו כחמש שנים או לעשות שירות צבאי רגיל. בסופו של דבר שרת במסלול ההסדר של ישיבת "עתניאל", והשתלב היטב בישיבה.

לאחר כשנה של לימודים, ב-7 ביולי 2004 הוא החל לעסוק בחינוך, בהוראה ובפיקוד במדים, במסגרת חיל החינוך. יותם היה מהראשונים במסלול בו שולבו בני ישיבות ההסדר בקורס הוראה שמטרתו הכשרת מפקדים להשלמת השכלה והקניית השפה העברית לחיילים בעלי מאפיינים וצרכים ייחודים. יותם ראה במסלול זה הזדמנות לשלב בין לימוד תורה לעשיה חינוכית תורמת ומשמעותית. התכונות המיוחדות שהיו ליותם באו לידי ביטוי הן בהיותו חניך והן כמפקד.

בעת שירותו הצבאי לימד במחו"ה (מרכז חינוך והשכלה) "אלון" חיילים שהשלימו שתים-עשרה שנות לימוד, רובם בדואים ומקצתם עולים ותיקים.

בשנת 2006 נסעה המשפחה לטיול בצרפת ולביקור אצל בני משפחתו של האב גיל. יותם למרות חוסר ידיעת השפה הצרפתית, היטיב ליצור קשר עם כל בני המשפחה בצרפת וגם שלט בכל נבכי העץ המשפחתי. לאחר חזרתם ארצה שמר יותם על קשר עם המשפחה בצרפת כשהוא כותב בעברית ואביו מתרגם לצרפתית.

בשנת 2007 נשא לאישה את אילה, בת כיתתו. "קינאתי בפשטות ובכנות שיש ביניכם, הרגשתי שאני, הלא תמים, ילד השפלה, לא יוכל לחוות קשר כזה עמוק ולנהל מערכת יחסים כנה ובוגרת עם בחורה," סיפר צבי ברנר, חבר מהישיבה.

בסדר החתונה חתמו יותם ואילה על הסכם לכבוד הדדי בנוסף על הכתובה המסורתית. בני הזוג החליטו ששם משפחתם המשותף יהיה כפול: אלכסנדר- פלק.

לאחר הנישואים, עברו לגור בקיבוץ שדה אליהו, ויותם למד תקופה קצרה בישיבת "מעלה גלבוע". מאוחר יותר עברו לבאר-שבע ויותם חזר ללמוד בישיבת "עתניאל" במסגרת המחויבות שלו לתוכנית ההסדר של שרות צבאי ולימודים בישיבה.

יותם הדריך בישיבה את תלמידי בי"ס שק"ד שהגיעו לשם לתוכנית של חודש כפי שגם הוא עשה כאשר היה בכתה יא'. בנוסף לכך, חנך יותם בעתניאל תלמידי בית הספר היסודי שהתקשו בלימודיהם. שניים מתלמידיו כתבו למשפחה לאחר מותו: "זכינו לעבוד השנה עם יותם. יותם היה החונך שלנו בבית הספר... מאוד אהבנו לשחק עם יותם, וכל השבוע חיכינו שנעבוד אתו ... הוא היה בשבילנו כמו אח גדול. הוא התייחס אלינו מאוד יפה ושמח לעבוד אתנו. ... נזכור אותו ונחשוב על הדברים הטובים שעשה בשבילנו".

בעת שלמד בישיבת "עתניאל" חש יותם לחצים וקונפליקטים רבים. שאיפתו לשלמות של עשיה ונתינה הביאו אותו למצב בו שפט את עצמו לחומרה מבלי שהיה לכך צידוק במציאות. יותם ניסה לטפל בעצמו ופנה לעזרה, אבל ברגע של חולשה שלח יד בנפשו.

סמל יותם אלכסנדר-פלק נפל בעת שירותו ביום כ"ו באדר א' תשס"ח (3.3.2008), בן עשרים ושתיים וחצי היה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין בעין הנצי"ב. הותיר אחריו רעיה, הורים, שלוש אחיות ושני אחים.

אימו אסתר אמרה בכאב: "איך יותמי, למה? אני יודעת שסבלת, שהיית מלא מכאובים. אני יודעת שעשית הכול בכדי להירפא, אך בסופו של דבר הרמת ידיים, דבקת ברצון העז להפסיק את הסבל שלך ואיבדת את הכוח להמתין לריפוי".

אביו גיל ספד לו: "בני אהובי יותם ... התנהגת כמו אח בכור, דואג לכולם ובעיקר אוהב ואהוב על כולם. כמה אהבה הענקת לנו ההורים, לאילה אהובתך, לכל האחים, לאחיינים, לסבא ג'רר שכל כך אהב לשוחח איתך על מוזיקה, היסטוריה, לסבתא סילבי, לסבתא גיטה ז"ל, איתה ניהלת שיחות נפש, ולכל בני המשפחה. כמה אהבה הענקת לחברים שלך, לחניכים, למורים, לרבנים. ... כמה אהבה ונתינה! רק לעצמך לא ידעת לתת, רק את עצמך לא ידעת לאהוב. איש אהבה וחושך היית. שיתפת אותנו ואת אילה במצוקותיך, ניסינו לעזור ולא הצלחנו. למרות שאמרת שאופן מותו של עמית אינו מודל לחיקוי, ברגע של משבר, באמצע תפילה, בשיחה שניהלת עם בורא עולם, נשברת".

אחותו יעל להמן ספדה לו: "היית ילד ונער שמח, שוקק חיים, אוהב את החיים, אוהב ליהנות, לשמוח ולשמח. וגם היית כל כך רציני, כבד, מתעמק בכל דבר, לא מוותר. כמה פעמים אמרתי, ביקשתי: 'תהיה קל יותר, תשחרר, אתה בסך הכול ילד'. ילד בן עשר שחווה פרידה מכאיבה מאח בכור ונערץ, הוא כנראה ילד שונה; ילד שמחליט לתפוס את מקומו של מי שאיננו, לנסות להחזיר לאבא ואימא את שמחת החיים, את המוזיקה שהייתה בבית, את צלילי הפסנתר שהחליפו את החליל והקלרינט. לאט לאט, גיבשת זהות משלך, יופי וכישרונות מבורכים, לצד מסירות אין קץ לאבא ואימא. עוד לא עברה שנה מאז שאתה ואילה עמדתם מתחת לחופה, אוהבים, נרגשים ומאושרים. במשך השנה ראיתי כמה אתם מחוברים, כמה הבנה יש ביניכם. ... אני יודעת כמה התייסרת וכאבת בתקופה האחרונה. ניסית בכנות להילחם ברוח הרעה, ולא יכולת לה... אני בטוחה שאתה, שחווית את הכאב בעצמך, שראית את כאבם של אבא ואימא, לא רצית להגיע לאן שהגעת. אך יש, כנראה, כוחות גדולים שהכריעו אותך. לעולם לא נדע. ועכשיו, כשאת הנעשה אין להשיב, אני מבקשת, אני קוראת לכל חבריך הצעירים בקריאה ברורה וחד-משמעית: זו לא הדרך. שלום יותם, אחי האהוב".


מגירת החלל באתר האנדרטה

באתר האנדרטה להנצחת חללי הנח"ל קיים חדר הנצחה ובו מוקדשת לכל חלל מגירה.

לתוך מגירה זו יכול כל מבקר באנדרטה לרשום או להשאיר מזכרת לזיכרו. 

גלריית תמונות

מקום זה מיועד לתמונות שהמשפחה והחברים יעבירו לאתר העמותה

חברים ומשפחה מספרים

העלאת חומרים דיגיטלים מטעם המשפחה והחברים מתבצע דרך כתבו אלינו

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן