בן צבי וחסיה. נולד ביום ה' בתשרי תשט"ז (21.9.1955) בתל-אביב. כאן למד בבית-הספר היסודי 'משה הס'. את לימודיו התיכוניים עשה בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי שבחיפה. האב, מיוצאי חטיבת יפתח של הפלמ"ח, העניק לבנו הבכור את שם החטיבה הלוחמת, וברוח זאת אף חינכו אותו. ואמנם, ליפתח היה אופי מובהק של לוחם. מגיל צעיר היה אמביציוני מאוד – אמביציה שעזרה לו להצליח במקום שאחרים נכשלו. התאוה לידע – גם היא אפיינה אותו והוא שקד לרכוש ידע זה בכוחות עצמו יותר מאשר מלימודיו בבית-הספר. הוא קלט את השכלתו מהתבוננות סקרנית בעולם הסובב אותו. בפנימייה הצבאית הוכח כוחן של תכונותיו אלה. יפתח היה נמוך וצנום בגופו והתקשה להשיג את חבריו באימונים הקשים. רק בזכות כוח רצונו העז הצליח לכסות על הפער, עד-כדי-כך שנמנה עם נבחרת הריצות של בית-הספר ועם בוגרי הפנימייה היותר טובים.

בראשית נובמבר 1973 גויס יפתח לצה"ל והתנדב לקומנדו-הימי. מסיבות שונות נאלץ לעזוב את היחידה. אז התנדב לחיל-הצנחנים והתחיל הכול מחדש. הוא עבר קורס-צניחה וקורס-מ"כים. לאחר-מכן נשלח לקורס קציני-חי"ר. סיימו בציון מעולה, והוצב ליחידת-צנחנים כקצין. לאחר שסיים את תפקידו זה, הוצב כמפקד-פלוגה בנח"ל-מוצנח. במסגרת שירותו השתתף במבצע-ליטני בו נפצע קלות. לאחר-מכן התנדב לשירות בצבא-הקבע. להערכת מפקדיו היה יפתח "מ"פ מצטיין, שמילא את תפקיד בצורה מעולה. בעל יזמה ורעיונות חריגים, במובן החיובי של המלה. היה איש מנהלה וארגון למופת. בעל כוח-רצון עצום, חבורתי מאוד ומקרין סביבו שמחת חיים. טוב, ולפעמים טוב-מדי לפקודיו."

ואמנם, חולשתו היחידה של יפתח היתה טוב-לבו. מספר עליו חברו ליחידה: "כאדם דתי בחנתי את יפתח לפי אמות-מידה מוסריות, וליפתח היתה באמת רמת-מוסר גבוהה מאוד – גם בענייני העבודה וגם ביחסי-אנוש. בזכות תכונות אלה, ותודות לכישוריו הגבוהים כמפקד – כולנו כיבדנו אותו." ומספר עליו חברו סג"מ אלון: "יפתח ידע לצחוק אתנו וידע לדרוש, אם-כי לפעמים היה לו קשה להיות קשוח. הוא היה טוב-מדי לזה. היתה לו נפש של ילד וחוש-הומור של נער קל-דעת. כל אלה בתוספת רמתו הגבוהה כמפקד בצנחנים – עשו אותו לבחור נהדר." ומסכם סגן עמי: "יפתח היה קטן במידותיו אך ענק ברוחו. משום-כך היה גם משכמו ומעלה יותר מכולנו."

ביום ד' בסיון תשל"ח (8.6.1978), יצא יפתח עם יחידתו לפשיטה על בסיס-מחבלים בדהר אל-בורג' שבדרום לבנון. במהלך הפשיטה נפל יפתח. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. בן 22 בנופלו. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. כן, קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. יפתח נפל חצי-שנה לפני שחרורו. היו לו תכניות להמשיך וללמוד גיאוגרפיה וידיעת הארץ, הארץ שכה אהב ושלמענה נפל.

בזמן ששכב פצוע ביקר אותו אחד מחייליו ומסר לו אגרת מצויירת בכתב ידו ונוסף לאיחולי החלמה כתב באגרת: "ליפתח, הראשון וכן היחיד, שלימד אותי שאת צה"ל אפשר אף לאהוב."

במכתב-תנחומים למשפחה, כתב שר הבטחון דאז עזר וייצמן: "בשם ראש הממשלה, ממשלת-ישראל ובשמי, הרשו נא לי להשתתף בכל לב באבלכם בהילקח מכם יפתח ז"ל. סרן יפתח עין נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בעת פשיטת צה"ל על בסיס המחבלים שבדהר אל בורג' בדרום לבנון. סרן יפתח עין ז"ל שירת בגדוד חי"ר 50. הוא היה קצין מעולה, לוחם אמיץ ואהוב על כל מי שהכירו."

וכתב מפקדו: "יפתח פיקד על פלוגה בגדוד, וביצע את תפקידו זה בצורה מעולה, תוך גילוי דוגמה אישית למופת. אין לתאר במלים את הצער והיגון הקודר בו שרויה היחידה מאז מותו של יפתח ז"ל."

לחצו כאן לאתר האינטרנט לזכרו