97094

לביא, יצחק

בן נחמיה ושושנה. נולד ביום ג' באלול תשי"ד (1.9.1954) בבני- ברק. למד בבית-הספר היסודי-דתי 'מוהליבר' שבבני-ברק, המשיך בבית-הספר היסודי-דתי 'סגולה' שבמקום ובישיבה התיכונית של בני-עקיבא שבנתניה. עם תום לימודיו בישיבה התיכונית הצטרף יצחק לישיבת-הסדר 'הר-עציון' שבאלון-שבות בגוש עציון.

יצחק היה נער נאה, שחור-עיניים ומתולתל. מגיל צעיר היה ערני ופעלתן ונטל חלק בכל פעילות. בבית-הספר נתגלה כילד חברותי מאוד, פעיל ומטביע חותמו האישי על הילדים שבחברתו. הוא היה חבר בתנועת הנוער 'בני-עקיבא' שבבני-ברק ופעיל בה. היה מסור ונאמן לתנועת הנוער, היה שותף לכל האירועים והפעילויות בסניף ומקובל על הכול. יצחק היה חובב-ספורט, וכשהתבגר הצטרף לאיגוד הספורט הדתי 'אליצור', במסגרתו עסק בפעילות ספורטיבית.

בעת לימודיו בישיבה התיכונית התגלו תכונותיו כמנהיג חברתי, בעל סמכות טבעית. ראש- הישיבה הטיל עליו תפקידים אחראיים שונים והוא מילא אותם לשביעות-רצון כולם. בתנועת הנוער התחיל לארגן פעולות, לימד שעורים וקיים שיחות רעיוניות-רוחניות. מילדותו היתה טבועה בו אהבת הארץ. ערך טיולים ומסעות לאורכה ולרוחבה, התמחה בטופוגרפיה והתעניין בצמחיית הארץ.

הוא דבק בדמותו החינוכית מאירת-הפנים של ראש-הישיבה, וזה הסביר לו פנים, עודדו, העניק לו לעתים ספרי-קודש וספרי-הגות אחרים כהכרת תודה על שמילא משימות במלוא- האחריות. יצחק סיים את לימודיו בישיבה התיכונית ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות של המגמה הריאלית. יצחק גילה רצון ועניין בנושאים שונים, למד אותם והתעמק בהם; ובמיוחד במחשבת-ישראל ובהיסטוריה של העם והארץ. קרא שירה ודברי-הגות, התעניין בציור ואף שלח ידו בכתיבת מאמרים על ארץ-ישראל ובנושאי מחשבה דתית: תפילה, אמונה ומדע, שבת, צדיק ורע לו - רשע וטוב לו, שכר ועונש וכיו"ב. בישיבת ההסדר למד בעיון בספרי היסוד של המחשבה הדתית. מאמרו 'ארץ-ישראל במשנת הרמב"ן' פורסם בחוברת 'עלון שבות' של ישיבת 'הר עציון'.

יצחק גויס לצה"ל ביולי 1972 והתנדב לנח"ל. ביקש ללמוד בישיבת ההסדר 'הר-עציון', נבחן על-ידי ראש-הישיבה ונתקבל בה. את הטירונות סיים בהצלחה רבה והצטיין כצלף. בהמשך שירותו הצבאי אף נטל חלק בתחרויות-קליעה במסגרת הנח"ל ובמסגרות אחרות של צה"ל וזכה להישגים מרשימים.

לקראת שנת תשל"ד התנדב למבצע 'ימים נוראים' של הרבנות הצבאית. בראש-השנה וביום-הכיפורים שהה עם חיילים ליד קונייטרה שברמת-הגולן, עבר לפני התיבה כשליח- ציבור, ארגן שעות-לימוד לחיילים ודאג להוי הדתי ביחידה. כשפרצה מלחמת יום- הכיפורים, חזר יצחק ליחידת הנח"ל ונטל חלק באבטחת אזור צמח - מפגש הגבולות של ישראל, ירדן וסוריה. לאחר-מכן עבר הסבה לשריון - בבית-הספר לשריון ובסיני - מונה לסמל-מפקד טנק, והועבר עם יחידתו לאזור התעלה, שם נטלה חלק בהחזקת הקו ממערב לאיסמעיליה.

במלחמת ההתשה הועבר למזרעת בית ג'אן שברמת-הגולן, ועל-אף התנאים הקשים - ההפגזות העזות והרצופות והמתח הרב - גילה סבילות ותושייה, שימש דוגמה לסובבים אותו ועזר לזקוקים לעידוד. בתנאים אלה שמר יצחק על דמותו כחייל דתי, באורח-חייו - תפילה, כשרות, שבת, לימוד - וכן בדברים שבין אדם לחברו. חבריו ליחידה התפעלו מדבקותו באורח-חייו ומעמידתו במבחנים, והערכתם כלפיו עלתה מאוד. עם כל זאת, נשאר ענו, צנוע ולבבי.

מפקדיו ניסו לשכנעו להשתלם בקורס-קצינים, אך הוא ביכר לשוב לישיבתו בגוש-עציון, ביודעו שגם שם נכונו לו תפקידים ביטחוניים חשובים. הוא התעמק בלימודיו ואף נתבקש, על-ידי ראש הישיבה, להדריך בסמינריונים של ארגון 'גשר' לקירוב נוער חילוני ליהדות. הוא אף נטל חלק בדיונים בישיבה במסגרת סדרות-חינוך של קורסים לקציני-צה"ל. נטל חלק בשמירה על המקום, ככל תלמידי-הישיבה. כשנבחר לועדת הביטחון במקום, נטל חלק בסידור השמירה, בארגון האימונים ובהכנת תכניות לשעת-חירום, כשהוא מעמיד עצמו בראש המתנדבים לכל משימה ותפקיד.

בראיונות, שנערכו עמו לאחר מלחמת יוה"כ ברדיו ובטלויזיה, הדגיש יצחק את גאותו בעובדה שהצליח לשלב את דרך התורה עם הנטל שעל עם-ישראל לשאת בחיי היום-יום. הוא הדגיש כי קיים חוסר במחנכים במדינה ואת שורת המחנכים שמעמידות ישיבות- ההסדר, מחנכים הנוטלים חלק בהדרכת הדור הצעיר. אמונתו אפשרה לו לראות את ההתרחשויות השונות במישור הצבאי כחלק מן האמונה ב'נצח ישראל לא ישקר'. יצחק היה אומר: "גם כישלון ונסיגה הם חלק בתהליך הכללי הזה, הקיים בעם ישראל... השירות הצבאי הוא ערך לאומי-דתי, ומתוך גישה כזאת קל יותר לעמוד בפני סכנות ובפני קשיים ולחצים, הנדרשים מכל חייל ומפקד".

ביום י"ט בטבת תשל"ו (22.12.1975) נפל יצחק בעת מילוי תפקידו בגוש-עציון. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

בדברי ההספד על קברו אמר ראש-הישיבה: "אנו והציבור כולו איבדנו אדם, שהיו לו כל התכונות להיות מנהיג בעתיד". במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יצחק בלט משכמו ומעלה בין החיילים, השרה על מפקדיו ועל פקודיו אמונה בקיומונו ובצדקת דרכנו, היה דמות חינוכית ושימש דוגמה אישית לכולנו".

משפחתו הוציאה לאור ספר לזכרו, בשם 'שיח יצחק'. חלקו הראשון של הספר מוקדש לנושא התפילה בהלכה, במחשבה ובשירה. חלקו השני מוקדש לדמותו של יצחק, ובוא מאמריו בנושאים שונים וכן דברים מפי רבותיו, מוריו, חבריו-לנשק וחבריו בתנועת הנוער.