בת יעקב וחסיבה. נולדה ביום י"ט באלול תשי"ח (4.9.1958) במרוקו. בהיותה בת ארבע עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בקרית-גת. ליליאן סיימה את בית-הספר היסודי 'עליות' שבקרית- גת, ומשם עברה לבית הספר התיכון 'רוגוזין'. היא למדה בו עד לכיתה י"ב, במגמה של הנהלת-חשבונות. המורים והתלמידים אהבו אותה, הן בגלל אופיה והן בגלל יופיה. היתה בחורה עליזה, בעלת חיוך רחב, ובפיה תמיד שפע של בדיחות שידעה לספר אותן בחן. הסבה נחת למשפחתה בהתנהגותה ובמעשיה. עונג רב הפיקה ליליאן מהשתתפותה בחוגים למחול ולריקודי-עם. היתה ספורטאית מעולה, ואימנה גם קבוצת כדורסל.

כשהיתה בת 15, חל מפנה בחייה של ליליאן. היא הצטרפה לתנועת 'השומר הצעיר'. הבחורה החייכנית וחסרת-הדאגות אימצה לעצמה את הערכים החינוכיים של תנועה חלוצית וגמרה-אומר לקיים את מצוותיה. היה בדעתה לשלב את חייה בהוי הקיבוצי. בהתקרב מועד-גיוסה, הצטרפה לגרעין נח"ל.

במחצית מרס 1977 לבשה את מדי צה"ל, עשתה את הטירונות, ובמסגרת גרעין 'נגיד' התחילה להתערות בקיבוץ רמות-נפתלי. היתה אחוזת התלהבות רבה מן הנוף המרהיב, שנשקף לעיניה בהיותה בקיבוץ, והפצירה בבני-משפחתה לבוא וליטול חלק בחויותיה. גם בנוף האנושי של הקיבוץ מצאה עניין וסיפוק. בני-הקיבוץ השיבו לה אהבה, ובייחוד הילדים הקטנים שטיפלה בהם במסירות.

חצי-שנה בלבד זכתה ליהנות מחייה החדשים. אסון קיפד את פתיל-חייה והיא נפלה במילוי תפקידה – ביום ז' בתשרי תשל"ח (19.9.1977). את מנוחתה האחרונה מצאה בבית-העלמין הצבאי שבקרית-גת. השאירה אחריה הורים, חמישה אחים ושבע אחיות.