אנדרטת נאות הכיכר

ביום רביעי, 30 בדצמבר 1970, בשעה 12:15 בצהריים, התמוטט לפתע חלק מצוק בגובה 12 מטר ופגע בצריף ששימש מטבח ושק"ם של היחידה. מיד לאחר מכן התמוטט כל הצוק, שהיה מורכב מחוואר הלשון, ונפל על חדר-האוכל בשעה שחיילי הבסיס אכלו ארוחת צהריים.
חיילים ששהו מחוץ לחדר האוכל הזעיקו עזרה, וכעבור פחות משעה כבר נחת במקום מסוק ראשון של חיל האוויר עם צוות רפואי.
פינוי הסלעים שמחצו את הצריף (בגובה של כשלושה מטרים ורוחב של ארבעה עד חמישה מטרים) חייב שימוש בציוד מכני כבד. תחילה הגיע למקום ציוד מכני ממפעלי ים המלח הנמצאים בסמוך, ובהמשך הגיעו גם כלים של חיל ההנדסה.
העבודות נמשכו ברציפות והתנהלו בלילה לאור זרקורים ולפידים. עד חצות הוצאו כל הפצועים וההרוגים שהיו קבורים מתחת ל-1,500 טונות של סלעים ועפר.
במהלך פעולות ההצלה ביקרו במקום שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל חיים בר לב, אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון והרב הצבאי הראשי שלמה גורן.
אלוף פיקוד הדרום מינה ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האירוע.
ועדת החקירה, שכללה גם גאולוגים ומהנדסים, הגיעה למסקנה כי האסון נבע מתופעה מוכרת באזור: גשמים שירדו באזור בימים שלפני ההתמוטטות, ערערו את יציבות המצוק.
בדיווחים עיתונאיים צוין כי עשר שנים לפני כן התמוטט סלע והרס צריף באכסניית הנוער בסדום (באירוע זה נפצעה אישה אחת). בעקבות זאת נאבק הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים כדי לפנות את כל המבנים שנמצאו בסמוך למצוקים שבאזור. ואכן, בסופו של דבר פונו כל המבנים האזרחיים מאזורי הסכנה.
אמצעי התקשורת טענו שצה"ל היה חייב להיות מודע לסכנה ולפנות את המבנים מבעוד מועד, פעולה שהייתה מונעת את האסון.
הבסיס הצבאי עמד במקומו עד 1997. במקום האסון תחת הסלעים שהתמוטטו הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים. תושבי היישובים נאות הכיכר ועין תמר עורכים מידי שנה את טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל במקום.
בראשית שנות ה-70 הוקם מושב נאות הכיכר במקומו הנוכחי, ליד מוצא נחל הערבה.
האסון בנאות הכיכר היה אסון רב-נפגעים שני שהתרחש באותה שנה בפיקוד דרום. קדם לו אסון משאית התחמושת באילת (24 בינואר 1970).