אל"ם יאיר צוקרמן // "הגבורה נכתבת ונצרבת מחדש"
מח"ט הנח"ל
לפני מספר שבועות סיימה חטיבת הנח"ל את משימתה בעזה, לאחר חודשי לחימה קשים וממושכים. כעת אנו פועלים ביהודה ושומרון, ומשם אני כותב אליכם.
אנו חיים בימים של אורות מאופלים. אורות הניצבים מנגד לאפלה גדולה, ושואבים את עוצמתם מהחושך שעדיין מלווה אותנו מאז 7 באוקטובר – יום שצרוב בבשרנו ומדמם בתודעתנו. מדינת ישראל עומדת בפני תהומות של רוע ואכזריות, והחטיבה, יחד עם כלל חיילי צה"ל, מהווה את שכבת ההגנה החיה של האומה.
מאז היותי לוחם צעיר בחטיבה, ובהמשך כמפקד וכקצין, שאבתי את כוחי ואת מצפן דרכי מהגיבורים שהלכו כאן לפניי. אורות נשמותיהם לא כבו – הם ממשיכים להאיר לנו את הדרך, להזכיר לנו מי אנחנו ולשם מה אנחנו עומדים. המטרה ברורה, השביל מסומן, והחטיבה פועלת כגוף אחד. בימים אלו של לחימה מתמשכת, הגבורה נכתבת ונצרבת מחדש. הדרך מתרחבת עם כל צעד, וכל חלל וחלל מגלה עוד נדבך במשימה העתידית שלנו.
ולצד זאת, המשימה שלנו עודנה רחוקה מלהסתיים: ליבנו נתון לאחינו ואחיותינו שעדיין מוחזקים בשבי האויב. חובתנו הלאומית והמוסרית היא להשיבם הביתה, ואנו מחויבים לעשות כל שביכולתנו עד אשר ישובו לחיק משפחותיהם ולחיק האומה.
האחריות שאני חש כלפי הנופלים, תחושת השייכות העמוקה אליהם, כחלק מגופי, מעצבת את קיומי מחדש. הזכות להיות במגע עם משפחותיהם האציליות מגדירה אותי כאדם ומחייבת את עולמי הערכי, לשאוף כל הזמן ליותר – יותר טוב, יותר רוך, יותר גבורה. יותר
ביום הזיכרון אנו עוצרים את מרוץ החיים, מרכינים ראש ומבטיחים: לא נשכח. נמשיך לשאת את שמם ואת זכרם בליבנו.
נמשיך לצעוד בשביל שסללו עבורנו בדמם, ונעשה הכל כדי להיות ראויים להם.
יהי זכרם של הנופלים ברוך.
