ביום 29 ביולי 1987 התקיימה בקרית שמונה עצרת המונים חגיגית, בה הצדיעה חטיבת הנח״ל לתושבי הצפון.
במהלך הטקס הוענקה לראשונה נח״ל הכומתה הייחודית ללוחמי חטיבת הגורל.

על בחירת הכומתה היה אחראי הסמח״ט שלמה אלון, שסיפר על תהליך בחירת הכומתה: "חשוב היה שתשתלב עם צבע מדי הזית. נערך משאל בין החיילים. תחילה הוצגה להם כומתה צהובה אך החיילים חששו שיקראו להם ׳חרציות׳. הכומתה הסגולה, שלימים אומצה על ידי לוחמי גבעתי, נדחתה מהחשש שיכונו ׳חצילים^,. לבסוף הובא בד לבד ירוק במיוחד מחו״ל והוא נבחר כצבע הראוי." הכומתה הירוקה ביטאה את הזיקה של הנח׳יל להתיישבות ולפעילות החקלאית. חודשים אחדים אחר כך הוחלף תג פיקוד הנחי׳ל בתג חטיבת הנח״ל. מאותה העת היו לחטיבה סמלי ייצוג ייחודיים משל עצמה. עיצוב הסמלים היה ביטוי לגיבוש זהותה המיוחדת של החטיבה והקניית גאווה ללוחמיה.

מאז הקמתו הושתת הנח״ל על גרעינים שהתלקטו על בסיס חברתי או תנועתי טרם גיוסם. הם היוו יחידה מגובשת במהלך השירות הצבאי, באימונים, בפעילות המבצעית ובתקופות השל״ת (שירות ללא תשלום בישוב היעד). חברי הנחי׳ל הקימו היאחזויות שרבות מהן היו ליישובי קבע. מציאות זו התאימה לשנותיה הראשונות של המדינה. ברבות השנים השתנו הצרכים וסדרי העדיפויות הלאומיים, והנח׳יל שינה את פניו. בשורותיו נקלטו מחיילים שלא השתייכו לגרעינים והפלוגות הפכו מגוונות יותר בהרכבן.

[מקור: "ראשונים תמיד אנחנו" ספר חטיבת הנח"ל 2015]