47340

ברוכי, אריאל

בן פנחס-מרדכי ואסתר. נולד ביום כ' בתשרי תש"ד (19.9.1943) בתל אביב. דור שלישי היה בארץ, בן למשפחה חדורה באהבה לקדשי ישראל ולערכי הנצח של האומה. האב - יליד ירושלים למשפחת רבנים ידועה; סבו - מראשוני המורים לעברית בארץ. אותם הימים היו ימי חרדה לקיום עמנו בתפוצתו, בהילחמו בקלגסי הנאצים שביקשו להשמידו, ואף אלה שישבו בציון נאבקו מרה בחיילי האימפריה הבריטית שחסמו את שערי הארץ בפני פליטי השואה. ההורים קראו לבנם בכורם זה בשם "אריאל" בבקשם לתת ביטוי לכיסוי הגאולה והכמיהה להגשמת חלום דורות - והלא זה היה כנויה של ירושלים בפני ישעיה (כ"א, א'). ואמנם זכה אריאל ואת שנות חייו הקצרות עשה במדינת ישראל החופשית שפתחה את שעריה בפני שבי ציון וחולמי ציון. חינוכו היה לפי רוח ישראל סבא: סיים את לימודיו בבית הספר היסודי הדתי "בר-אילן;" לאחר מכן למד בבית הספר התיכון העירוני ב' "צייטלין" בתל אביב - וארבע שנות לימודיו שם עיצבו את דמותו הרוחנית, העמיקו את הכרתו הדתית הלאומית וחישלו את אפיו החברתי. בנעוריו השתייך לתנועת "בני עקיבא" עד שהצטרף לגרעין "חלוצי לביא" וביולי 1961 גויס לצה"ל במסגרת נח"ל. לאחר תקופת הטירונות נשלח הגרעין לנקודת היאחזות של הנח"ל בדרום הרחוק. נדודיו במרחבים השוממים וחוויות השמירה בלילות החורף הארוכים העמיקו את אהבתו למולדתו. בגלל תבונת נפשו נשלח מטעם הגרעין ללמוד בקורס למכונות חקלאיות ועם סיום הקורס עלה עם חבריו לצפון הארץ אל קיבוץ לביא בגליל התחתון; בידיעות שרכש בקורס סייע למשק ככל יכלתו. בהגיע הזמן לעבור את שלב האימונים המתקדמים הטילו הרופאים ספק בכושרו הגופני להשתתף באימונים קשים אלה, אך הוא לא ויתר ודרש בדיקה רפואית נוספת, שתוצאתה היתה שיבוצו ביחידה מתאימה. עבר קורס מרגמות והיה רגם בפלוגה מסייעת בנח"ל מוצנח. אחרי שנתיים של שירות סדיר חזר ללימודיו וללא הכנה קודמת נתקבל לפקולטה למכונות וכעבור שלוש שנות לימוד בטכניון העברי בחיפה, אשר בהן היה מקיים את עצמו, הגיע לרביעית ושימש כמורה למתמטיקה ופיסיקה בבית הספר המקצועי-הדתי בטירת הכרמל. בהוראה נפתחו לפניו אפיקים חדשים, ואף כי היה טרוד ועסוק בלימודיו - הוא התמסר לחינוך תלמידיו וגם החדיר ללבם את האהבה לערכי האומה והארץ. כל אותה תקופה עבד קשה מתוך שאיפה לסיים את לימודיו לתת מידיעותיו ומתבונת כפיו לפיתוח התעשייה בארץ ולקידומה. שירת במילואים וערב מלחמת ששת הימים נקרא אריאל מעם שולחנו להתיצב לעזרת העם. לבו אמר לו כי השעה שעת-גורל היא ויום לפני צאתו לקרב שלח להוריו גלויה ובה כתב לאמר: "צה"ל ואני חזקים. החזיקו מעמד למען עמנו וערי אלהינו". חדור אמונה בצדקת דרכו יצא יחד עם חבריו הצנחנים להילחם כרגם ובקרב שנערך על אום כתף שבסיני, נפל; זה היה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, בו גילה גבורה ונכונות הקרבה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. מועצת טירת הכרמל, בהסכמת הנהלת בית הספר שבו הורה אריאל מתמטיקה ופיסיקה, פתחה מדור במוסד והחליטה להסב את שם המדור על שמו. ההורים מצידם הקימו חדר עיון וספרייה על שמו ואף הוציאו ספר לזכרו. רשימות המעלות את זכרו של אריאל נמצאות בפרסומים דלהלן: "עלים", בטאון לזכר בוגרי בית הספר התיכון הדתי עירוני ב'-ג' בתל אביב; "במעלות גיבורים" בעריכת ישראל ארליך; "פנים אל פנים", גליון ניסן תשכ"ח; "לזכרם", עלון בית הספר הממלכתי הדתי "בר-אילן" בתל אביב. אף בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - מובא חלק מעזבונו.