בת בנימין וצפורה. נולדה ביום ב' באייר תש"ה(15.4.1945) בעפולה, להוריה, חברי קיבוץ תל-יוסף. גדלה בקיבוץ וסיימה את לימודיה בבית-הספר המשותף לתל-יוסף ולעין-חרוד; שם סיימה אף את לימודיה התיכוניים. תוך כדי לימודיה התמסרה גם לנגינה בכינור אשר למדה באולפן האזורי למוסיקה בבית-טרומפלדור, ובמשך ארבע שנות-לימודיה שם גילתה חוש לצלילים ואהבה להם. כן התעניינה בספרות, קראה הרבה ובמיוחד דברי-שירה, אשר קנתה בפרוטותיה המעטות.

מטבעה היתה שקטה וצנועה בכל הליכותיה. השתייכה לחטיבת-הנוער של איחוד הקיבוצים והיתה חברה של מזכירות-החטיבה בשנה שלפני גיוסה. הרבה ממרצה הקדישה למפעלים חינוכיים ואירגנה טיולים וימי-עיון. כאשר סיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון בגיל י"ח יצאה, לפי דרישת-התנועה, לשנת-שירות בה לפני גיוסה הצבאי. לידיה נמסר ריכוז הפעולה הארגונית והחינוכית שבאיזור (מגלעד ויפעת עד חניתה). היא הצטיינה בכך ורכשה את אמונם של המנהלים, המורים ומדריכי חברות-הילדים, ובעיקר התחבבה על הילדים; היא הבינה ללבם, חדרה לעולמם הפנימי והשפיעה עליהם. ללא ליאות עבדה ובמסירות רבה, כי היא אהבה עבודה זו.

אחרי גיוסה לצה"ל, בספטמבר1964, הפכה ביחידתה למרכז חיי החברה והתרבות ובמסדר-הסיום של הטירונות הכינה היא את מופעי ההתעמלות והמקהלה. אז נקבע במפקדה שעליה לצאת לפעולה חינוכית ונשלחה לקורס מכין של חיילות-מורות ברמת-רחל אשר בירושלים. בחמשת השבועות שסמינר זה נמשך הצטיינה בלימודיה והראתה יחס רציני להם. היא הוכיחה, כי אמנם ראויה היא לאיצטלה זו ומתוך הערכת- כשרונותיה ויכולתה היתה מיועדת לחנך כיתה של ילדים מפגרים בעיר עכו, אולם קבוצת דברת דרשה אותה כמורה בבית-ספרה ושם אמנם מילאה תפקיד זה במסירות ובאהבה. אבל לא לזמן רב עסקה במקצוע שכה אהוב היה עליה, כי חלתה ונפטרה במחלתה ביום כ"ד בשבט תשכ"ה (27.1.1965) והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל-יוסף, הקיבוץ שבו גדלה וחונכה.

יומן המשק ("מחיינו"), שהופיע ב"שבעה" לפטירתה, מוקדש כולו לזכרה; בסופו צוין מפעל-זכרון של אנשי-המקום, והוא נטיעת גן של פרחי "זכריני" לזכרה, כדי שבו יוכלו להשתעשע ילדים פעוטים – מפעל ההולם ביותר את רוחה של המחנכת הצעירה. בחוברת מס' 1 של "עלה", עיתונה של חטיבת נוער-האיחוד, שיצא לאור בחודש מרחשון תשכ"ו (נובמבר1965), מוקדש עמוד שלם לרשימה בשם "מפעל לזכרה של זיכריה" – מעין תכנית-זכרון לה. משק תל-יוסף הוציא ספר לזכר זיכריה באייר תשכ"ה. חטיבת בני איחוד הקיבוצים עורכת כנס-תרבות שנה-שנה; אלפי בני-נוער משתתפים בכנס זה, המוקדש לזכרה והנקרא "כנס זיכריה".