חיים, בן רחל (לבית חרמוני) וזלמן, נולד ביום י"ד באדר א' תשי"א (22.3.1951) בתל-אביב. את חוק לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר ע"ש א"ד גורדון בתל-אביב והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-עירוני ה'. מקטנותו היה מנהיג בין חבריו והרוח החיה בחברתו, חבר נאמן וחביב על מוריו. חיים היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", התנועה ועמה החינוך בבית, התוו את דרכו בעתיד. בקן התנועה היה חיים אחראי על חדר התרבות, הוא הפליא לצייר וכתב ידו היה יפה ביותר. הוא נחשב בין המעולים במדריכים, כי האמין בכל לב בתורה שהרביץ בחניכיו. כאשר דובר על הריסת מבנה הקן, ארגן חיים את ההתנגדות להריסה. חיים היה ספורטאי מעולה והשתתף באירועים ספורטיביים במסגרת תנועת הנוער ובמסגרת בית-הספר והגדנ"ע. בתקופת מלחמת ששת הימים התנדב לעבוד במשרד הדואר ועשה לילות בעבודה ללא לאות במברקה. על כך הוענקה לו תעודת הוקרה אחרי תום הקרבות. חיים זכה באותות הצטיינות בספורט, השתתף בצעדות ירושלים ובהקפת התבור ואף צלח את הכנרת בשחייה. כמו כן הרבה לטייל רגלי בארץ עם חברים. משחר ילדותו אהב צמחים ובעלי חיים. בתנועה היה היוזם והמארגן של טיולים רבים ובמסגרת הגדנ"ע עבר קורס מפקדי כיתות. הפעולות הרבות שפעל מחוץ למסגרת הלימודים לא הפריעו לו לעמוד בהצלחה גדולה בבחינות. גם רשיון נהיגה קיבל אחרי שישה שיעורים בלבד.

חיים גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1969 ומתוך נאמנות לעקרונותיו הצטרף לגרעין נח"ל בקיבוץ עמיעד. הוא עבר אימון בסיסי וקורס צניחה, ואחר כך השתלם בקורס מפקדי כיתות ובקורס מפקדי קרגו, שסיים בציונים גבוהים ביותר. באותה עת החליט לבקש העברה לקומנדו הימי, מתוך רצונו להתמודד עם אתגרים בצה"ל. בגלל מרצו העצום לא מצא סיפוק בנח"ל ולפיכך לחץ על מפקדיו לאשר את העברתו. ההוראה לבוא למבדקים הגיעה כשהיה חניך בקורס קצינים, שסיים בציון גבוה. חיים נשאר בבית-הספר לקצינים כמדריך. הוא האריך את שירותו בצה"ל בתנאי קבע ומכאן התחילה "אגדת קונדה". היא מתבטאת בחוות הדעת הנלהבות של מפקדיו ובחיבה והכבוד העצומים שרחשו לו חניכיו ופקודיו. בחוות הדעת נאמר בין יתר הדברים: "בעל יזמה ומרץ בלתי רגילים, ודואג לחייליו בנאמנות רבה;" "מסור לעבודתו בצורה יוצאת מגדר הרגיל, רציני, בעל ידיעה מקצועית ודוגמה אישית". מפקדיו ציינו תמיד שיעדיפו את חיים על פני כל קצין אחר, ובאוגוסט 1973 נשלח לקורס מפקדי פלוגות. אותו זמן כבר מילא למעשה תפקיד של מ"פ. על הספר "מצדה", שקיבל כשי מפקודיו, מתנוססת הקדשה: "ספר האגדה לאיש האגדה". על השאלה "מפקד מהו?" ענה חיים: "...חייב להיות הלוחם הטוב במחלקתו... לדרוש מחייליו דברים שעשה וקיים בעצמו... לדעת להתייחס לחיילים כפרטים, בדרך שתשרת את הכלל. הוא חייב לשלב בו תכונות של אדם ולוחם, כי מפקד טוב הוא בראש וראשונה אדם". וחיים לא רק נאה דרש, כי אם גם נאה קיים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הופסקה הפעילות בקורס המ"פים וחיים נשלח לסיני כסגן מפקד פלוגה, עם גדוד הנח"ל שלו. כמפקד פלוגה בפועל השתתף בקרבות הנוראים במשך שלושה שבועות של לחימה ואף חצה את התעלה. ביום כ"ט בתשרי תשל"ד (25.10.1973) נפגע ונהרג בקרב ליד פאיד. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון, משה דיין: "הרשו נא לי להשתתף בכל לב באבלכם, בהילקח מכם חיים ז"ל. סרן חיים קונדה ז"ל נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת בחיל הרגלים והיה בוגר קורסים לקציני חיל רגלים, קורס מפקדי פלוגות חיל רגלים, וקורס צניחה. חיים הוגדר כקצין בעל יכולת, מסור, ממושמע, בעל יזמה, המשמש דוגמא אישית לפקודיו ואהוד עליהם. זכרו של סרן חיים קונדה ז"ל הנו קודש ונצרנו בלבנו בגאון. יהי זכרו ברוך".