בן גנט וטמסגן. נולד ביום ו' בשבט תשס"ה (16.1.2005) באתיופיה. אח למחצה לקאסהון, מאיה, ליאל ואריאל.

יוסף עשה את ראשית חייו באתיופיה. כשהיה בן שלוש נפטרה אימו, והוא ואביו נותרו לבדם. זמן לא רב לאחר מכן, בשנת 2008, עלו לארץ ושוכנו במרכז הקליטה שבקריית ים. במקום זה החל להתוודע לשפה העברית, הסתגל לסביבה החדשה, וספג את ערכי אהבת העם והארץ.

שנים אחדות לאחר עלייתם, נישא אביו לאמטבל והם הקימו בית חם ואוהב בקריית מוצקין. "כבר בפגישתם הראשונה," סיפר האב, "הם התאהבו זה בזה כמו אם ובן, ומאז לא נפרדו לרגע." ואכן, יוסף עמד במרכז חייה של אמטבל, שראתה אותו כבנה; היא הרעיפה עליו אהבה ודאגה לכל צרכיו, וכשנולדו אחיו ואחיותיו הפך ליד ימינה וסייע בגידולם. "מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי שאני אימא שלך," אמרה, "תמיד נתת לי להרגיש שאני כמו האימא האמיתית שלך ואמרת כמה אתה אוהב ומעריך אותי." הוא התגאה מאוד במשפחתו המורחבת, שימש מודל לחיקוי לאחיו ונהג לומר, ״איזה כיף שיש לנו משפחה כזאת, תומכת, מכילה ומאוחדת, ואף אחד לא לבד אף פעם.״ גם בקרב המשפחה המורחבת שימש עמוד תווך, דאג לשמור על קשר קרוב עם בני הדודים וניצל כל הזדמנות למפגשים ובילויים משותפים. "הוא היה האושר של המשפחה," כתבו, "תמיד הרים את המורל של כולם."

את השכלתו רכש יוסף בקריית מוצקין, בבית הספר הממלכתי-דתי "מצפה", בחטיבת הביניים על שם יצחק רבין ובקריית החינוך העירונית "אורט מוצקין". התבלט בכישוריו הספורטיביים, ובמיוחד בכדורגל, והיה אהוב מאוד על כולם.

את דניאל, חברו הטוב, הכיר עוד בגן הילדים, והקשר המיוחד שנרקם ביניהם נמשך לכל אורך השנים. בבקרים למדו באותן מסגרות חינוך, ואחר הצהריים שיחקו יחד כדורגל. "הם היו בלתי נפרדים," סיפרו החברים, "דאגו זה לזה, התבגרו ביחד, וחלקו את אותם ערכים ושאיפות."

לקראת סוף לימודיו בתיכון העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לקריית ביאליק, אך יוסף בחר שלא להתנתק מחבריו ומהסביבה, והמשיך ללמוד בקריית מוצקין, העיר הסמוכה. החברים סיפרו על אדם שערך החברות ניצב אצלו במקום הראשון, שתמיד היה שם בשבילם וידע לעודד ברגעים קשים. כתב אחד מהם: "לכל מקום שהייתי צריך ללכת באת איתי, גם כשהיית גמור מעייפות. היית שותף שלי לכל חוויה. יכולת בשנייה להקליל אווירה שחורה."

בהתקרב מועד הגיוס, החל להכין עצמו לקראת שירות משמעותי. כבן יחיד שאימו נפטרה יועד לשירות עורפי, אך כפטריוט וציוני בכל רמ"ח איבריו היה נחוש לשרת שירות קרבי ולתרום את חלקו להגנת המולדת. "ניסינו לשכנע אותו לרדת מהרעיון," סיפרו ההורים, "אך מהר מאוד הבנו שכשיוסף רוצה משהו אין דבר שיעצור אותו, וקיבלנו את זה בהבנה." כתבה יפעת, המחנכת: ״אני זוכרת שחיכית להתגייס, התעקשת להיות לוחם, רצית לתת את כל כולך, כי כזה היית – ציוני, ערכי וחבר נאמן."

לאחר מאמצים רבים ופניות חוזרות ונשנות לגורמים כאלה ואחרים השיג יוסף את האישורים הנדרשים לשירות ביחידת שדה, וקיבל הודעה על כך ששובץ לתפקיד נהג מבצעי. הוא מיאן להסתפק בכך, המשיך להיאבק על הזכות לשרת כלוחם, והגיע עד לראש העיר קריית ביאליק בבקשה שזה יעזור לו להתקבל לחטיבת הנח"ל כדי שיוכל לשרת יחד עם דניאל. משזכה בשיבוץ הנכסף היה המאושר באדם.

יוסף התגייס לצה"ל ב-21 באוגוסט 2023, הוצב בחיל הרגלים, והחל את הכשרת הלוחם בגדוד "שחם" (931) של חטיבת הנח"ל – לצד דניאל חברו. כבר למן ההתחלה בלט במוטיבציה יוצאת דופן ובשאיפתו למצוינות, בכישוריו החברתיים ובאווירה הטובה שהשרה סביבו. מפקדיו התרשמו מיכולותיו וניבאו לו עתיד מזהיר בצבא.

גאוות היחידה והסיפוק שחש ניכרו בו היטב, והחיוך הרחב על פניו שאיתו נכנס הביתה בכל פעם שבא לחופשת סוף שבוע הוכיח כי צדק בהתעקשותו. אחיו נשאו אליו עיניים מעריצות, והוא, מצידו, הפתיע אותם במתנות קטנות שקנה להם. "כשאמרנו לו שהוא נראה כל כך שמח ושאלנו אותו איך הוא מרגיש בצבא," סיפרו בני המשפחה, "שיתף בכנות בחוויות, בקשיים וברגשות ואמר, 'המערכת הצבאית לא קלה, אך עם חברים נכונים וטובים ומפקדים שעושים עבורך הכול – הכול מסתדר בסוף.״

בכל פעם שהתאפשר, ניגש לבקר גם בתיכון, נפגש עם הצוות החינוכי שעטף אותו באהבה ושוחח עם התלמידים. "התגאית לבוא לבקר אותנו עם המדים והנשק," סיפרו המורים, "להראות לכולם כמה אתה גאה לשרת בצבא הגנה לישראל ולתרום למדינה שכל כך אהבת."

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע מרצועת עזה על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה המלחמה, היה יוסף בעיצומה של הטירונות והכשרתו כלוחם. במהלך שירותו הספיק להכיר חברים רבים מיחידות שונות, ומאז אירועי שבעה באוקטובר – גם לאבד כמה מהם. הכאב רק הגביר את אמונתו בצדקת הדרך ואת רצונו לסיים את המסלול ולהצטרף ללוחמי גדוד 931 ברצועת עזה.

במארס 2024, לאחר מסע הכומתה המאתגר, נערך טקס סיום המסלול שיוסף ציפה לו כל כך. מפקדו בחר להעניק לו את הכומתה האישית שלו, לצד התואר "מצטיין מחלקתי".

מייד לאחר חג הפסח תשפ"ד, החלה פלוגתו של יוסף בהכנות ללחימה. בליל 8 במאי, רגע לפני כניסתם לרצועת עזה, העלו יוסף ודניאל הודעה משותפת בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית והבטיחו לשמור על כולם, וגם זה על זה. יוסף התקשר לבני המשפחה ולחברים להיפרד, ונשמע שלֵו וחסר דאגה. בדרכו האופיינית ניסה להרגיע, והבטיח שהכול יהיה בסדר. "אני נכנס ליום-יומיים ויוצא. ניפגש ביום העצמאות," אמר לאוהביו ונפרד באהבה.

כעבור יומיים, ביום שישי, 10 במאי 2024, יצא עם כוח מגדוד 931 לעבר מתחם בתי ספר בשכונת זייתון שבעיר עזה, שבו הסתתרו מחבלים רבים. בדרך אל היעד, נהרג מפיצוץ מטען. עימו נפלו עוד שלושה מחבריו למחלקה – סמל דניאל לוי, חברו בלב ובנפש, סמל איתי לבני וסמל ארמיאס מקוריאו. קצין ולוחם נוסף נפצעו.

רב-טוראי יוסף דסה נפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום ב' באייר תשפ"ד (10.5.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין "אושה" בקריית אתא. הניח הורים, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

המונים ליוו את יוסף בדרכו האחרונה וחלקו לו כבוד.

ספד לו מפקדו: "יוסף, אם מישהו היה שואל אותי אי פעם אם אני צריך לקחת לוחם אחד ולנצח איתו צבא שלם, הייתי אומר 'דסה' בלי בכלל לחשוב פעמיים. על לוחמים כמוך נאמר המשפט 'הניצחון הוא נחלת המתמידים.'"

ספד לו אלי דוקורסקי, ראש העיר קריית ביאליק: "יוסף היקר, היית מלא קסם וחייכן. לכל מקום אליו הגעת שימחת את הנוכחים והיית הדמות המרכזית. אהוב כל כך. נכנסת ללב כולנו. השירות בצה"ל עשה לך טוב ואהבת אותו מאוד. פרחת שם והיית אהוב על חבריך הלוחמים. נאבקת על הזכות לשרת בחטיבת הנח"ל לצד חברך הטוב. מבחינתך היה זה מובן מאליו, כי תתגייסו ותשרתו בצבא יחד. ואכן, כך היה. בחייכם ובמותכם לא נפרדתם. כמה עצוב וכואב שכבר לא תגשים חלומות, לא תקים משפחה ולא יהיו לך ילדים משלך. נזכור ונוקיר את זכרך בחיי התרבות והיצירה של עירנו קריית ביאליק."

ספד לו אחד החברים הקרובים: "אפשר להגיד הרבה דברים על הרבה חברים, אבל יוסף – רק עליך יכולתי לסמוך בעיניים עצומות. אלף מילים לא יכולות לתאר את הקשר שלנו. אתה חרות לי בלב ובגוף לנצח, ואתה ההוכחה שלא רק דם זה משפחה. אוהב אותך, אחי, ולנצח אזכור אותך."

אחד השירים האהובים על יוסף היה "בזמן שלו", של יא–נה (מילים ולחן: יניב אלמנך ובר קלדרון). כתבו בני משפחתו: "יוסף, גיבור ישראל ולא רק שלנו. מילות השיר שאהבת כל כך אפיינו אותך – 'כל יום ת׳משתפר / אז בוא תראה איך העולם יפה / הכול יקרה בזמן שלו / בזמן שלו הכול יקרה'. בליבנו לנצח תישאר. תמיד נפיץ את חיוכך הרחב ואת טוב ליבך לכולם, שידעו מי היית."

ב-17 במאי 2024 נערך בקריית מוצקין טורניר כדורגל לזכר יוסף ודניאל.

עיריית קריית מוצקין החליטה להנציח את שני החברים שנפלו בכיכר הסמוכה לבית הספר הממלכתי-דתי "מצפה" שבו הכירו לראשונה, ולקרוא לה "כיכר הרעות".

דף לזכר יוסף נפתח באתר האינטרנט "גלעד לחללי הנח"ל" של העמותה להנצחת זכר חללי הנח"ל ומורשתו.