94343

אילוז, יעקב

יעקב, בן מרגלית (יקוט) ואליהו, נולד ביום ג' בשבט תשי"ב (30.1.1952), במרוקו. בשנת 1956 עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בנתיבות. יעקב ראה את עתידו בלימוד התורה. הוא למד בבית-הספר היסודי "נתיב-אליהו" בנתיבות. לאחר שסיים את לימודיו בישיבת "בית-יהודה" בכפר-מימון, המשיך במסגרת ישיבות ההסדר את לימודיו בישיבת "כרם ביבנה" הוא היה "עילוי" בתורה ובהלכה, שהקדיש את כל מרצו ללימודים, מתוך וויתור על הנאות החיים, וחיפש את הדרך לנצל עד תום את זמנו, כדי להרבות ידע וחכמה. הייתה בו תשוקה עזה לשוב למקורות, לרדת לעומקם של דברים ולגלות את יסודותיה ושורשיה של ההלכה. הוא חיפש בכל תחום את השלמות, לא היה מוכן להתפשר ולעולם לא הסתפק בעשיית דברים למחצה. אל אהבתו ללימוד התורה נלוותה דאגה עמוקה למצב העם והמדינה. בדברים שהעלה על הכתב בסיום יום לימודים מייגע, הביע את שאיפתו כי העם ישוב לאלוהיו ולמסורת אבותיו. הוא כאב את כאבה של הדת היהודית וכל פגיעה בה גרמה לו סבל רב. יעקב היה בעל כושר ביטוי בכתב ובעל-פה. הוא הביע את מחשבותיו ואת רעיונותיו במאמרים ובשירים והשאיר אחריו עיזבון ספרותי עשיר ומגוון, שבולטים בו חיבוריו בתחום ההלכה ומסות, אשר ביטא בהן את דעותיו בענייני השעה. יעקב היה חבר בתנועת הנוער "בני-עקיבא" במקום מגוריו. היה שותף להקמת סניף התנועה בנתיבות ולאחר שעבר לישיבה, המשיך להציע לחבריו מרעיונותיו על הדרך שהתנועה חייבת ללכת בה. הוא ליווה את התפתחות סניף התנועה, גם כשהיה מרוחק ממנו וטרוד בלימודיו או בשירותו בצבא. הוא אהב את המוסיקה הדתית וראה בה אחת הדרכים המקשרות בין האדם לאלוהיו. הוא היה ידוע באהבתו לארץ ולנופיה, הרבה לטייל ולסייר בה והיה מצרף את בני משפחתו לסיוריו, כדי לחבב גם עליהם את נופי הארץ. יעקב ראה עצמו כמדריך לאחיו ולאחיותיו הצעירים. כשהיה מגיע הביתה לחופשותיו, היה עוזר להם בלימודיהם ומנסה להדריכם בבחירת הדרך שילכו בה.

יעקב גויס לצה"ל בסוף יולי 1970. עם חבריו לישיבות ההסדר עבר טירונות בנח"ל ואחר-כך הוצב לחיל-השריון וסיים בהצלחה קורס תותחנות טנקים. הוא שירת בחטיבת טנקים בפיקוד הצפון וביחידתו הרבה לעשות למען ענייני הדת. בשעות הקשות של מלחמת יום-הכיפורים הצליח להדביק את חבריו באמונתו העזה ונסך בהם ביטחון בכוחם וביכולתם. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בקרב על הכפר נפח ברמת-הגולן, נפגע הטנק של יעקב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות וארבעה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

הוריו תרמו לזכרו ספר תורה וחבריו לישיבת "כרם ביבנה" הוציאו לאור חוברת ובה דברים על דמותו. עבודותיו וחיבוריו פורסמו בחוברות, שהוצאו לאור על ידי הישיבה שלמד בה. אחד מחיבוריו, בנושא "שתיית יין בפורים", זכה בפרס מטעם שר-הדתות ופורסם ב"ילקוט החידושים", היוצא לאור על-ידי משרד הדתות. בהקדמה שכתב לחיבור זה, תיאר ראש ישיבת "כרם ביבנה" את דמותו של יעקב במילים הבאות: "יעקב הי"ד היה אחד מן האריות שבחבורה ומשכמו ומעלה בתורה, מידות ויראת שמים. לבטח אחת הדמויות הנפלאות שידענו. הוא בלט בשקדנותו, כוח רצונו, עדינותו, אצילותו ובאהבת ישראל העזה שיקדה בו. אך יותר מכל היה תמים דרך ! ענווה, צניעות, אמונה תמימה, יושר, כנות וחיפוש האמת - אפיינוהו מאוד. מתוך שקיבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על-פי התורה... זכה להגיע לבחינה השנייה של התמימות - שלמות - שלמות שהתבטאה במיזוג מחשבה והלכה, ובמיזוג של אמונה ומעשה !" ; כמו-כן פורסמו מאמרים ושירים מפרי עטו בביטאונים של הנוער הדתי "מורשה" ו"בעצם".