בנם הצעיר של שרית סייה ודורון. נולד ביום ט' באב תשס"ב (18.7.2002) בראשון לציון. אח להילה, טל ויעל.

ליאור גדל והתחנך בראשון לציון. היה ילד מקסים, יפה עיניים, נעים הליכות ואהוב מאוד על משפחתו וחבריו. למד בבית הספר היסודי "זבולון המר" והמשיך את לימודיו בישיבת "בני עקיבא", במגמת פיזיקה. היה תלמיד מצטיין, מוכשר מאוד וחרוץ. סיפר ראש הישיבה: "כשבדיונים הפדגוגיים כתבנו הערות כמו 'התלמיד צריך חיזוק חברתי או לימודי', ליד השם של ליאור הופיעה תמיד מילה אחת: 'מדהים', עם סימן קריאה".

מילדות אהב מאוד לקרוא ספרים, ותשוקתו זו לא דעכה גם בבגרותו. קרא בין השאר ספרים על מנהיגות, לצד התעמקות בספרות תורנית. נמשך לגיבורי-העל של חברת מארוול, ובעיקר לדמותו של דרדוויל, המכונה "האיש ללא פחד". נהג לשחק במשחק האסטרטגיה "קטאן".

בלט ביושרו ובערכיו, בהיותו חבר אמת, רגיש לזולת, בעל כוונות טהורות וחיוך כובש שהאיר את פניו. "אדם שכולו טוב", כך תיארו אותו כולם. נהג בצניעות ובענווה, בנעימות וברוך, ועם זאת היה בטוח בעצמו, יציב, אמיץ ובעל חוסן נפשי. ידע לזהות את העיקר ולהרחיק את הטפל. מנהיג עם נשמה עדינה ולב מלא אהבה, שמשפיע לטובה על חבריו, ודרכיו דרכי נועם. "הוא היה המצפן שלנו, הוא ניווט אותנו לכל מקום", אמר חברו.

ליאור היה ציוני בכל רמ"ח איבריו, אוהב עמו וארצו, מוכוון מטרה לתרום לחברה ולמדינה, מתוך ערכי היהדות ואהבת האדם. מגיל צעיר חלם על שירות משמעותי בצבא.

עם סיום לימודיו בתיכון נרשם למכינה הקדם-צבאית "קשת יהודה" ברמת הגולן כדי לשפר את יכולותיו ולעמוד ברף הגבוה שצה"ל מציב ללוחמיו. במהלך שהותו במכינה, שנמשכה שנה, למד לימודי קודש וחול והשתתף באימוני כושר גופני, ניווטים וטיולים, שנועדו לטפח את אהבת הארץ ולהכין לשירות הצבאי מבחינה פיזית ומנטלית.

בשנת 2021 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת הנח"ל. עבר את המסלול הקרבי המפרך של ארבעה חודשי טירונות, שבמהלכם נבחר למצטיין פלוגתי, והמשיך לשלב האימון המתקדם שאורכו כארבעה חודשים. שובץ בגדוד "גרניט" 932, בפלוגה המבצעית. מפקדיו מספרים על לוחם מהשורה הראשונה, ערכי, צנוע, חברותי ומצטיין בכל משימה. זכה להערכה רבה מצד המפקדים והחיילים, ובלט במקצועיות שלו, בשקט הפנימי וגם בחוש ההומור ובשמחת החיים.

אמר עליו מפקד המחלקה: "ליאור היה החייל הכי טוב שהיה לי, החייל הכי טוב שהכרתי. הוא לא היה גדול ממדים, אבל היה לו תיק ענק של ערכים, של מסירות ושל גבורה. הוא היה החייל שקם ראשון, מושך את החבר'ה במחלקה אחריו, לא מתייאש ולא מוותר".

ליאור למד והפנים את "ספר מידות הראי"ה" של הרב קוק, וחי לאורו, וגם בשירות הצבאי, בעיתות מנוחה, דן עם חבריו בספרו של הרמח"ל "מסילת ישרים" ובשאלות מוסר ותיקון מידות שהתעוררו בו. "תמיד הרגשתי שאתה חי את מה שכתוב בספר הזה", אמר נעם, מפקד הכיתה. "לא מדבר אותו בסיסמאות, אלא מתאמץ לממש אותו בחיים שלנו, על אף הקשיים".

סיפר חברו ליחידה: "כשהיינו בהתרעננות, זרקתי איזושהי עטיפה על הרצפה, והתחלת להתעצבן עליי בטענה שיש לנו מדינה אחת וצריך לשמור עליה, גם אם זה הלכלוך הכי קטן".

כשיצא לחופשות, ניכר שהוא שואף להספיק כמה שיותר, לחוות כמה שיותר, להיפגש עם החברים, וליהנות מהרגעים הקטנים שהחיים מזמנים. סיפר חברו: "הוא היה בא הביתה אחרי הטירונות ואומר לי, 'מחר ריצה בשבע בבוקר'. אם לא היינו מצטרפים אליו, הוא היה רץ לבד. אחרי שרץ פעם אחת לבד, לא היה לנו נעים, אז הצטרפנו אליו". כשאביו שאל אותו, "איך אפשר לפנק אותך כשתגיע לחופשה?" ליאור השיב שהוא רוצה לטייל בטבע. כך נסעה המשפחה לטייל, בין השאר לנחל שורק, וצעדה לאורכו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

חיילי חטיבת הנח"ל, שבה שירת ליאור, התמודדו עם טיהור השטח בצפון הרצועה ממחבלים. הם חיסלו מאות מחבלים והובילו להשמדה של תשתיות טרור רבות. ליאור עמד במשימות שהוטלו עליו והיה נחוש להילחם להגנת המולדת ולהשבת החטופים ארצה. לראשו חבש כיפה שאימו סרגה לו בילדותו, וכדי להרגיע אותה אמר לה: "הכיפה תשמור עליי. שום דבר לא יפגע בי".

ביום השלושה-עשר ללחימה מצא בשכונת א-רימאל, במערב העיר עזה, יומן, והחליט לכתוב בו יומן מלחמה. כמעט מדי יום תיאר את קורותיו בעזה – לחימה אינטנסיבית, רגעי סכנה, וגם הפסקות למנוחה ולמחשבה, וליווה את הכתוב באיורים, תחת הכותרת "האיור היומי".

למשל, ב-13.11.2023 כתב: "פעם ראשונה נראה לי שאני משקיע בכתיבה ביומן, ובחיים לא חשבתי שזה הולך להיות בתוך דירה מופצצת בעזה".

ב-14.11.23 כתב: "באחד מהיעדים שכבשנו היה מצוין סמל של צלב הקרס, שרק מזכיר כמה האנטישמיות עוד קיימת, איך השנאה כלפי היהודים נשארה אותו הדבר, ושבשביל שאנחנו נוכל לחיות בשלום, אנחנו חייבים להילחם באויבנו ובשונאינו".

ב-18.11.2023 תיאר התמודדות עם שמירת כשרות: "בצאת השבת, אחרי שסיימתי את השמירה, אספנו קופסאות טונה, קילפנו תפוחי אדמה, שיני שום ובצלים, השתמשנו בשמן של הטונה בשביל לטגן את תפוחי האדמה, הבצלים ושיני השום, ואז הוספנו טונה. בסוף יצא נחמד ביחס למשהו כשר שאפשר לבשל בעזה. בזמן הזה שאר המחלקה שלא שומרת כשרות נהנית מתבשילים של אורז, פסטות, טונות, רטבים, ובעיקר ערבובי תבלינים שאין להם מושג מה הם".

ב-24.11.2023 צייר טנק בשעת בין ערביים וכתב לידו: "נוף שנחרט לי בזיכרון בזמן שאני יושב במרפסת של החדר, זה טנק שעומד על החוף ליד מזח שבור ומופצץ והשמש באופק שוקעת".

ב-7.12.2023 הזכיר את אהבת הקריאה שאפיינה אותו, שלא פסקה גם בשדה הקרב: "כשחזרנו למבנה ונערכנו להגנה מצאתי ספר באנגלית, Atomic Habits, שנכתב בידי ג'יימס קליר. נראה מעניין מאוד, וזה אחלה דרך להעביר את הזמן. עכשיו מכינים את אחת מהדירות להגנה וזזים לישון. והיום נר ראשון של חנוכה".

ב-9.12.23, בחג החנוכה, צייר סופגנייה חמה וכתב: "איך בא לי סופגנייה מושחתת של רולדין".

ב-21 בינואר 2024 צייר תעודת חוגר גזורה שעליה נכתב "בתוקף עד 10/4/2024" ולידה הוסיף: "המחשבה שנשארת לי בראש עקב השחרור שהולך ומתקרב היא האם באמת נשתחרר. הרי עדיין אנחנו במלחמה על הבית, ושחרור נראה לא במקום, אלא אם הכול יירגע עד שתאריך השחרור יגיע".

ליאור היה אמור להשתחרר בתחילת אפריל 2024, אך נקבע שימשיך עם חבריו ליחידה עוד ארבעה חודשים, עד יולי 2024, כמשרת מילואים בצו 8. רב המכינה סיפר כי שאל אותו, "אתה מבואס מזה שמאריכים?" וליאור השיב, "לא, אני כל כך שמח שאני עושה משהו משמעותי, למרות שאני כבר רוצה להתחיל את חיי האזרחיים". הוא תכנן לטוס לפינלנד, ארץ הולדתה של אימו, ואז לטייל בווייטנאם, ובסוף הטיול הגדול להתחיל ללמוד פיזיקה באוניברסיטה.

הוא לא זכה לכך. בסוף מרץ, שבוע לפני תאריך השחרור הרשמי, נהרג ליאור בהיתקלות עם מחבלים במהלך פעילות בבית החולים שיפא במערב העיר עזה.

בסיומו של המבצע בבית החולים שיפא נבחר ליאור לחייל המצטיין הפלוגתי. את תעודת ההערכה על פעילותו המבצעית במלחמה קיבל בשמו מפקדו הישיר,שהעניק את תעודת ההצטיינות הפלוגתית של ליאור למשפחתו, לאחר שנהרג.

סמל ראשון ליאור רביב נפל בקרב ביום י"ג באדר ב' תשפ"ד (23.3.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו את הפסוק: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי" (תהילים כ"ג, ד').