בנם של ישראלה-ישיוונז ועוזי-אנגצ'ה. נולד ביום כ"ט בשבט תשס"א (22.2.2001) בנתניה. ילד שני במשפחה, אח לעודד, מתן-מספן ועדי-וורקנש.

נדב גדל והתחנך בנתניה, ילד חייכן בעל קסם אישי, סקרן, שובב, פעיל ואוהב ללמוד. הצטיין בלימודיו בבית הספר היסודי ובתיכון. צוות ההוראה הבחין בייחודיות שלו ובתבונתו ובאחד הקיצים, לאחר שהתקבל לתוכנית מצטיינים, יצא לקייטנת מחוננים מטעם אוניברסיטת תל אביב.

בשעות הפנאי שיחק כדורגל, הצטרף לקבוצת "מכבי השרון" והפגין יכולת גבוהה.

התעניין בתחום המחשבים, ועולם הגיימינג, משחקי המחשב, העסיק אותו. חבריו סיפרו ששלט במשחקי וידאו רבים, בין היתר בילה עימם שעות רבות במשחק האהוב עליו "GTA" בגרסה המקוונת, לעיתים אפילו עד הבוקר.

אחרי סיום הלימודים ולפני הגיוס עבד קשה בתור אחראי משמרת במסעדת "עד העצם" בנתניה. מטרתו הייתה לחסוך כסף לקראת שיעורי נהיגה ולטוס לחו"ל, וכך עשה – למד נהיגה ובילה באמסטרדם שבהולנד, שם נהנה והיה מאושר.

נדב שאף לשרת ביחידה קרבית. "אין לנו מדינה אחרת, אנחנו צריכים להגן עליה", אמר למשפחתו.

ביום 2.12.2019 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בגדוד "גרניט" בחטיבת הנח"ל של חיל רגלים, כפי שקיווה. למרות הקשיים והאתגרים אהב את השירות, היה מסור לגדוד ותיאר אותו כ"משפחה אחת גדולה". את משימותיו ביצע בחפץ לב, בשקט ובלי להתלונן, נרתם מיוזמתו לעשייה ונתן את כל כולו. במהלך השירות כלוחם עבר, בין היתר, קורס צלפים בהצלחה.

נדב נבחר להרצות באצטדיון נתניה בפני תלמידי תיכון על השירות הצבאי הקרבי ועשה זאת בהצלחה, אף שבצניעותו לא הבין מדוע בחרו מפקדיו דווקא בו.

בסופי השבוע בביתו תיאר למשפחה סביב שולחן השבת את חוויותיו מהשירות, וסיפר על חלומותיו לצאת לטיול אחרי השחרור וללמוד מחשבים באקדמיה, כדי להבטיח לעצמו פרנסה טובה לעתיד.

בחופשות הרבה לצאת למסיבות ולבלות עם חבריו. "צריך ליהנות מהחיים", אמר. החברים תיארו אותו כמנהיג, "הכוח של החבורה".

חשוב היה לו לטפח את עצמו ולשמור על כושר גופני. "זו הייתה ההנאה שלך והדרך שלך לאהוב את עצמך", כדברי אחיו עודד. במיוחד העסיק אותו שערו, שבטיפוחו השקיע זמן רב. הקפיד ללבוש בגדים אופנתיים ולנעול נעליים איכותיות, וחבריו התבדחו שהוא דומה לכוכב קולנוע אמריקאי.

הקשר עם אֶחיו היה קרוב. ניכרו במיוחד דאגתו לאחיו הצעיר מתן והשפעתו עליו. האח עודד כתב: "לפעמים אני מסתכל על מתן מלא גאווה מהדברים שהוא לקח ממך".

נדב היה מושא להערצה במשפחתו, מקור גאווה ושמחה להוריו. תמיד ידע מה רצונו, פעל להשיג את מטרותיו בלי לוותר לעצמו, שאף לשלמות והתנהל בצניעות, בענווה ובשקט. כאדם חכם ופיקח ידע לייעץ ולומר את המילה הנכונה, גיבש דעה בכל נושא והתעקש על צדקתו. ערכי אהבת הארץ, אהבת הבריות וכבוד האדם היו נר לרגליו. בורך ברוחב לב ובחיוך שלא מש מפניו והקרין אור ושלווה על סובביו.

סמל נדב-גרמאי ימהרן נפל בעת שירותו ביום כ"ב באב תשפ"א (31.7.2021). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר הורים, שני אחים ואחות.

כתב אחיו עודד: "איך ברגע אחד ילד שכולו אור וקסם וחיוך לכל עבר – ברגע אחד פשוט נעלם. השמחה כבר לא אותה שמחה, הקושי גובר וגובר מרגע לרגע. המלך של הבית, קרן האור של הבית כבר איננה … אני מרגיש את המשקולת על גבי. כולנו, כל המשפחה, נושאים עלינו משקולת כבדה … הדמעות זולגות ולא עוצרות, כי ילד כמוך שהולך זה אבדה … אנחנו תמיד זוכרים ללכת בדרך שלימדת אותנו – בחיוך ובשמחה עם כל הקושי. אין ספק שהינך נורא חסר, אבל אתה תמיד איתנו".

נדב מונצח באתר עמותת הנח"ל ובאנדרטה החטיבתית בפרדס חנה.