513117

אביבי, ניר

בן אסתר ויורם. נולד ביום ז' בניסן תשל"א (2.4.1971) בנתניה. למד בבית-הספר היסודי 'בארי' ובבית-הספר התיכון 'אורט - יד ליבוביץ' שבעירו. במשך חייו הצעירים השתדל ניר לעשות את כל אשר עשה על הצד הטוב ביותר. את לימודיו בבית-הספר 'אורט' סיים כתלמיד מצטיין וכחייל נבחר כחניך פלוגתי מצטיין בסיום קורס מ"כים, על-אף הפרופיל הרפואי שלו, שירד במהלך הקורס. בתום הקורס התעקש להמשיך לשרת בפלוגה קרבית.

בתקופת חייו הקצרה הספיק ניר לעשות ולפעול בתחומים רבים ושונים. הוא התנדב להיות 'צופה אש' ועסק גם בהדרכת מתנדבים צעירים. כאשר סיים את פעולתו ערב התגייסותו לצה"ל, קיבל מכתב הערכה חם מאוד ממפקד שירותי הכבאות בנתניה, שבו כתב, בין השאר: "הרשה נא לי להביע בפניך מלוא הערכתי לפעילותך הברוכה במסגרת 'צופי אש', שתרמה רבות להצלת רכוש ואולי גם להצלת חיי אדם..." ניר השתתף בחוגי נוער שוחר מדע באוניברסיטת תל אביב, היה חבר בתנועת הנוער 'השומר הצעיר' והצטרף לגרעין 'יהב' של קיבוץ שומריה.

בשלהי דצמבר 1989 גויס ניר לצה"ל. ניר היה בעל חוש הומור יוצא מן הכלל, ובכל מקום שבו נמצא היה 'שולף' בדיחה מאוסף הבדיחות השמור בזיכרונו ונהנה לצחוק ולהצחיק אחרים. 'בעיה' אחת היתה לניר והיא צוינה הן על-ידי המדריכה בתנועה והן על-ידי אנשי פלוגתו: הוא היה 'ראש גדול', כפי שנקרא הדבר בצבא; מרבים לטעון נגד ההיפך מזה, אבל לניר היה מאוד חשוב שדברים ייעשו בדרך הנכונה והטובה ביותר. אפילו אם לעתים היו הדברים מביאים אותו לידי עימותים עם אחרים, תמיד עמד על כך שהכול ייעשה בצורה מושלמת.

ניר נפצע אנושות בתאונת דרכים עת חזר מחופשה ליחידתו שהיתה בפעילות מבצעית בהר דוב. למחרת ביום כ"א באדר תשכ"א (7.3.1991) נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הניח הורים ושלושה אחים, אורי, ערן ועידו שנפטר חמש וחצי שנים לאחר נפילת ניר.

ניר ידע לתרום לזולת, במותו כמו בחייו: על-פי בקשתו המפורשת מהוריו וכנושא תעודת 'אדי' נתרמו איבריו למען הצלת חיים. מפקדיו וחבריו העידו עליו שהיה אדם אשר ידע לתת מעצמו למען הזולת, ברצון, בהומור טוב ובחיוך על השפתיים.