92638

הריס, צבי ("צביקה")

בן מרדכי וחנה. נולד ביום כ"ט באייר תשי"א (4.6.1951) בגבעתיים. דור רביעי בארץ. למד בבית-הספר היסודי על שם בורוכוב ולאחר מכן בבית-הספר התיכון על שם קלעי - שניהם בגבעתיים. היה חבר בתנועת "הנוער העובד" בגבעתיים. בתנועה היה מעין גרעין חברתי, אשר בו התרכזו בני כל הקבוצות מאותו גיל והם "שיינתנו את הטון" בכל האירועים ובחיי החברה בכלל. צבי היה מעמודי התווך של הגרעין ומקומו כמרכז חברתי היה אורגני וטבעי. הוא אהב מאוד בעלי חיים וב"קן" הייתה לו פינת חי. הוא היה תמיד עליז וטוב לב ולא שינה טעמו בגלל קשיים או מצבי רוח מיוחדים. מעולם לא התלונן, לא בנערותו ולא כחייל בצבא לאחר מכן. בטיולים ובמחנות היה נחפז להיענות לכל בקשה של חבר ולעזור לכל דורש. הוא אהב את חבריו בלב שלם, כי מטבעו היה אדם אוהב. בבית-הספר היה פעיל בספורט ובייחוד בכדורסל, למרות מגבלה מסוימת בכף ידו, שנבעה ממחלת שיתוק ילדים, שפגעה בו כשהיה בן שלוש. הוא הרבה להשתתף בכל מיני פעילויות שדרשו התגברות על אתגרים שונים, כגון טיולים ומחנות עבודה. חינו האישי הרב, חוש ההומור שלו ובייחוד עקשנותו, עמדו לו בכל שעת מבחן. צבי נאבק בכל הדרכים הרשמיות והעקיפות על זכותו להתגייס לצה"ל ולמרות מגבלתו הגופנית ובסופו של דבר ניצח.

בסוף יולי 1969 גויס לצה"ל והצטרף לנח"ל. יחד עם חבריו בגרעין "עינב" יצא להגשמה. גם את אימוני הטירונות ביצע ככל חבריו, בנקטו טכניקה מיוחדת שבעזרתה יכול, ולאחר מאמצים מיוחדים, לבצע את כל אשר נדרש ממנו (כגון החזקת הרובה והפעלתו). הוא עמד בכל הקשיים תודות לרצונו העז, לשכלו הבריא, לחוש ההומור שלו ולהחלטתו הנחושה לפעול ולהצליח בשירות. אחרי סיום הטירונות היה צבי מאושר מאין כמוהו ועלה, יחד עם חבריו לגרעין, להיאחזות בנח"ל-גולן. הוא היה גאה שהגיע לדרגה ושירת בקו הראשון, במקום הסכנה - בנח"ל-גולן. לכאורה, היה צבי דמות אנטי-חיילית, אך בשירותו בצבא נהג כחייל ממושמע, שעשה את כל המוטל עליו כשאר חבריו לנשק. תמיד היה עליז ומתלוצץ והיה מקבל הכל במין בת צחוק שהסתמנה בזווית פיו. ביום כ"ב בסיון תש"ל (26.6.1970), נפל מפגיעת רסיסי פגז באחת ההפגזות הקשות על ההיאחזות. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

מפקד היחידה כתב להוריו מכתב תנחומים ובין דבריו ציין: "צבי נמנה עם גרעין-"עינבי", אשר התנדב לשרת תקופה נוספת בנח"ל-גולן. על אף המתח הבטחוני המלווה את ההיאחזות צבי ניחן בכוח רצון בלתי רגיל, אשר איפשר לו להתגבר על כל הקשיים".

לאחר שנפל יצא לאור ספר ובו תולדותיו וציונים לאופיו, בשם "לזכרו;" האנדרטה שהציבו חבריו לזכרו בנח"ל-גולן, הועברה לקיבוץ אפיק; קיבוץ זה, של יוצאי תנועת הנוער העובד בגבעתיים, אימץ את האנדרטה; כמו כן תוקם ספרייה על שמו של צבי.