בן חיה ושבתאי שעלו לארץ מאורוגוואי במסגרת גרעין תנועת נוער. נולד בשנת תשל"ז 28.06.1977 בקיבוץ געש. אח צעיר לאלדר, עידו וגיא.

רַדַּי  (על שמו של רדי אחיו של דוד המלך) גדל והתחנך בקיבוץ השומר הצעיר געש שם ספג את החינוך לאהבת הארץ ואהבת האדם. כבן הזקונים הרעיפה עליו משפחתו אהבה רבה. עד גיל שלוש-עשרה חי בלינה משותפת וחווה את ההווי של בית הילדים ושל חברת הילדים בקיבוץ.

מגיל צעיר התאפיין בשקט ורוגע, בחברותיות, רגישות ורוחב לב, ורבים ביקשו את קרבתו. לעיתים קרובות יצא לטיולים עם חבריו וחברותיו שיצרו חבורה מגובשת.

עם אֶחיו אהב לשחק בכדורגל, ולעיתים כמובן גם רבו ביניהם. בשלב מסוים הבין שעובדת היותו האח הצעיר אין פירושה שהוא האח החלש ביותר אלא ההפך הוא הנכון. רדי גדל והפך לילד חזק, "ומאז התהפכו היוצרות", סיפר אחיו בחיוך.

בתיכון למד בפנימיית "רמות חפר" של קיבוצי תנועת "השומר הצעיר". שלוש פעמים בשבוע שב הביתה, היה תלמיד טוב ושקט.

רדי הפך לנער גדול, חזק ויפה תואר מוקף תמיד בבנות וחברים שכולם רצו בקרבתו. בבריכה היו חבריו מנסים להטביע אותו כמשחק, והוא עמד בשקט, נתן להם להשתולל, וכשמאס במעשיהם, הצליח להוריד את כולם מעליו בניעור אחד.

כל הבנים בבית המשפחה החל מהאב שבתאי וכל אחיו שירתו בשרות קרבי וגם רדי בהגיעו לגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ובעקבות גיא אחיו התנדב לפלוגת "בני המשקים" בגדוד 50 "בזלת" של חטיבת הנח"ל. את רבים מהחיילים בפלוגה הכיר מהקיבוצים ומתנועת הנוער, וההווי בה היה מיוחד במינו. במהלך השירות יצא לקורס חובשים ועם תום הקורס חזר לפלוגה ובסוף המסלול המשיך לשרת כחובש קרבי בפלוגה המסייעת של הגדוד.

במסגרת תפקידו נאלץ לחוות אירועים קשים במיוחד. באסון המסוקים שאירע ביום 4.2.1997 מעל שמי מושב שאר ישוב שבצפון, שבו נהרגו שבעים ושלושה לוחמים, נקרא להשתתף בפעולות החילוץ והיה בכח החלוץ שהגיע לשטח. רדי הכיר מספר חללים באופן אישי עוד מתקופת הטירונות ומלפני השרות.

כמה ימים בלבד לאחר הלוויות יצא עם פלוגת המסייעת של הגדוד למארב "הולם-מתריע" מעל ואדי נפחא, כ 8 קילומטר ממוצב כרכום שבעומק רצועת הביטחון בדרום לבנון. המארב שנחשף והחל סופג אש מדויקת ומספר חיילים  נפצעו קשה. רדי שהיה עם כח התצפית ושמע שחברו החובש השני גם הוא נפצע, חבר תחת אש אל הכח השני ויחד עסקו בטיפול בפצועים ופינויים.

האירועים שעבר הותירו בו צלקת נפשית שאובחנה כפוסט טראומה קשה והוא שוחרר משרות כ-3 חודשים לפני תום השרות הסדיר. התחושות והמראות הקשים ליוו אותו. הוא ישן בבית עידו אחיו בקביעות, ושיתף אותו בלבד ברגשותיו ותחושותיו.

פעמיים ביקר בהודו. בפעם הראשונה טס לבדו ל"טיול הגדול שאחרי הצבא" ובפעם השנייה טייל עם חבר.

בשל רצונו העז להתגבר על הפוסט טראומה ניסה מגוון טיפולים ותרפיות. האזנה למוזיקה הייתה הפעילות האהובה עליו, והייתה מעין מפלט עבורו, והוא נודע בין חבריו כמבין גדול. והוא עצמו ניגן בגיטרה. גם צלילה בים וטיולים היו בין אהבותיו.

כחלק מהתהליך הטיפולי עסק בשנותיו האחרונות בפיסול בעץ. ומהר מאוד הסדנא  שהקים הפכה למקום מפגש של החברים ולאבן שואבת לאנשים שעסקו באומנות (מוזיקה, ציור, פיסול), מקום של סובלנות וסבלנות, החלה, הקשבה ואהבה. בין היתר אירח בו בחור אוסטרלי שבנה רמפות למגרשי החלקה של גלגשת (סקטבורד), עזר בבנייתן, התלווה אליו בנסיעות לפסטיבלים שם הוקמו הרמפות ולאחר מכן למרכזי סיוע ושכונות מצוקה בכל רחבי הארץ ואף למחנות הפליטים אליהם נתרמו הרמפות פעמים רבות.

רדי אהב בעלי חיים, ובעיקר את כלבו ארצי. הכלב היה של חבר, כלב לא שקט ובעייתי שעבר אילוף אצל רדי שלמד אימון כלבים, ונשאר אצלו לאחר שהצליח לטפל בו ולהרגיעו.

רדי ניחן בפתיחות לאנשים וביכולת להתחבר לכל אחד, בלי דעות קדומות ושאר מסננים. חבריו הרבים מכל שכבות האוכלוסייה, המגדרים, הגילים, והעדות בילו עימו לעיתים תכופות, וביתו ובסדנא תמיד הייתה תנועה של חברים. בת כיתתו  מהקיבוץ תיארה: "הוא היה נכנס ללב בשניות … בשנייה היית מתאהבת בו". אחת מחברותיו בתיכון סיפרה שנהג להגיע בלי להודיע מראש, מתיישב עם החבר'ה, שותק, אבל נוכח. "כשהלך, השאיר אחריו ניצוצות של רדי", הוסיפה.

לאורך השנים רכש גם חברים קרובים שסבלו כמוהו מפוסט טראומה, וכמה מהם סיפרו שבזכותו – בזכות הקשבתו אליהם ברגעיהם הקשים – הצליחו "להתרומם".

הרצון לעזור לזולת זרם בעורקיו, וכשנודע לו שמישהו ממכריו זקוק לעזרה, התפנה מיידית לסייע. גם במיזמים של חבריו התגייס לעזור. חברו תיאר אותו כ"אריה עם לב של זהב" – גדול וחזק עם רעמת תלתלים בלונדינית ומתייצב ללא תנאים לסייע ולתת מעצמו.

המשפחה עטפה את רדי, הרבתה לסייע לו בעיתות מצוקה. לתקופה הוא קיים זוגיות טובה, אך כשחש שהוא במשבר נפשי בחר להיפרד מזוגתו כדי לצמצם את הפגיעה בה.

רדי פילס נפטר ביום י"ח בתמוז תשע"ט (21.7.2019). כחודש בלבד לאחר יום הולדתו הארבעים ושתיים. הובא למנוחות בטקס אזרחי, בבית העלמין בקיבוץ געש. הותיר הורים ושלושה אחים.

חבריו כתבו: "כל מי שהכיר את רדי יודע לספר איזה לב ענק היה לו, איזו מתנה ענקית אדם זה היה לכל מי שנקרה בדרכו. איש של "אהבת הטבע ואהבת האדם".

רדי הוכר כחלל צה"ל כשנה לאחר מותו והוכר כחלל ה- 74 של אסון המסוקים.

הנצחה:

• חבריו לכיתה בתיכון הוציאו "ספר זיכרונות", לזכרו.
• בטקס האזכרה השנתי לחללי אסון המסוקים, באתר ההנצחה הסמוך לקיבוץ דפנה, מוסיפים נציגי התנועה הקיבוצית ורד לזכר רדי.
• בשנת 2020 שודרה תוכנית רדיו לזכרו ברדיו "קול הגליל העליון", והיא הוקלטה וניתנת להאזנה באינטרנט.
• ב- 29.06.21 התקיים במרכז האקדמי רופין, במרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צרפתי, כנס לזכרו של רדי תחת הכותרת "הצל שלי ואני"- התמודדות עם פוסט טראומה והשלכותיה בקהילה. בכנס הוצגה תערוכת פסלים שיצר רדי, נשא דברים אלדר פילס אחיו של רדי, עלו להרצות אנשי מקצוע מהתחום והופיעה להקת "תשע נשמות", להקה שכל חבריה הם נכי צה"ל הסובלים מפוט טראומה.
• בשנת 2022 חנכו חבריו של רדי פינת זיכרון המשקיפה אל השדות והגן הלאומי בשולי הקיבוץ.
• ביום הזיכרון 04/05/22 הוקרן ביס דוקו הסרט "החלל ה-74" המספר את סיפורם של טל הררי ורדי פילס זיכרונם לברכה.
• רדי מונצח באנדרטת הנופלים בני הקיבוצים ביער משמר העמק באנדרטת חטיבת הנח"ל בפרדס חנה וב"בית אייל" בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד.