98973

צור, שי (שייקי)

בן ויקי וחיים, נולד ביום י"ח בתמוז תשכ"א (1.7.1961) בתל-אביב. בן 5 שנים עבר שי עם משפחתו לגור במושב כפר הס שבשרון. הוא למד בבית-הספר היסודי "הדר השרון" בתל-מונד ובבית-הספר התיכון "בן-גוריון" בעמק חפר, ליד "מדרשת רופין". בגיל רך התגלו בו כשרונות מוסיקליים וספרותיים. הוא ידע לשיר, עוד לפני שלמד לדבר. הגיטרה הייתה בת-לווייתו, ושי היטיב לפרוט עליה.

בן 17 שנים היה שי כשנסע לטיול בארצות-הברית. שם הוא התוודע לקרוביו בניו-יורק, משפחה דתית, שבהשפעתה דבק במסורת ובאמונה הדתית. בביתו, בכפר הס, גדל שי במשפחה חילונית, וכשחזר לארץ חבוש כיפה על ראשו, הביא את משפחתו לשנות את אורח חייה. בני ביתו הסתגלו למטבח כשר ולשמירת שבת.

לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, החליט שי להצטרף למסגרת ישיבות ההסדר.

באפריל 1980 הוא התגייס לצה"ל, שירת בחיל-השריון, ואחרי שסיים שלב א' בשירות עבר ללמוד בישיבת ההסדר בקריית שמונה. שי התמיד בלימודיו, עד שחזר להשלמת שלב ב' בחיל-השריון.

בפרוץ הקרבות של מלחמת שלום הגליל הייתה מחלקתו בחוד הכוח, שפרץ בציר המערבי, לכיוון ביירות. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), כשהתקדם עם מחלקתו צפונית לדאמור, נתקל הטנק שלו במארב של טנקים סוריים. פגז פגע בו והרגו, יחד עם עוד שלושה אנשי צוות שהיו עמו. בן 21 שנים היה שי במותו. אחרי שנפל, הוא הועלה לדרגת רב"ט.

שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "מפקדיו מספרים עליו שהקדיש את זמנו ללימודי דת ויהדות. אהב לנגן בגיטרה ולהעלות את המורל בחברה. כתב שירים ונפל בגבורה".

מפקד יחידתו כתב עליו: "במשך כל ימי הלחימה נלחם שי בטנק שהוביל את הפלוגה, עד שנפל במבואותיה הדרומיים של ביירות. שי התבלט בפלוגתו ובקרב שאר חיילי הגדוד בכישוריו הרב-גוניים. הוא הטביע חותמו בקישוט מבני-הפלוגה, בציוריו. דאג להעלאת המורל בשירתו ונגינתו על הגיטרה. הוא עזר במשרד הפלוגה, נוסף לעבודתו כאיש צוות בטנק, דבר שנבע מיוזמתו האישית ורצונו לתרום בצורה הטובה ביותר. שי היה מקובל בקרב חבריו, דתיים וחילוניים גם יחד, ותמיד, אף ברגעים הקשים ביותר, היה החיוך על פניו".

שי הובא למנוחות בבית-הקברות בתל-מונד. הוא השאיר אחריו הורים ושלושה אחים.

ספר תולדות חייו "שי מפלוגות ההסדר" הופיע בהוצאת "אלף", כתוב בידי אביו.