בנם של הדס ומיכאל. נולד ביום כ"ט בטבת תשס"ב (12.1.2002) אח לנריה, יעל, ברק ואורי.

יאיר היה ילד שמח, סקרן, פעלתן וכבר מילדות היה ניכר כי ניחן בחכמה, ביצירתיות ובחשיבה מחוץ לקופסה.

יאיר גדל במעלות והתחנך במקום מהגן ועד סוף התיכון, מלבד שנתיים שבהן היה עם משפחתו בשליחות חינוכית בטורונטו, קנדה – שם למד בבית הספר "נתיבות התורה". יאיר למד בבית ספר ממלכתי דתי "יהלום" ובישיבה התיכונית "אורט מעלות", הוא בלט כתלמיד מצטיין ומוכשר ואף קיבל תעודת מצטיין משרד החינוך. בהמשך, למד במכינת "בני דוד" בעלי ותקופה קצרה לפני הגיוס למד בישיבת ההסדר במעלות. הרב אלעד ברוך ראש הישיבה התיכונית סיפר ש"היה נער מבריק ונחוש עם המון ענווה, וידע להתחבר עם כולם במהירות".

במקביל ללימודיו היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך נערץ. חברו סיפר: "הוא הוביל את כל הסניף. דאג לחניכים שלו גם בסניף וגם בחיים הפרטיים שלהם".

יאיר שילב "ספרא וסייפא", מצד אחד הוא היה עדין ורגיש לכל אדם, למדן ופסנתרן ומצד שני היה לוחם מקצוען ללא פשרות. הוא ניגן יצירות ושירי נשמה ברגש, אהב לטייל בטבע ולמד תורה בשקידה. מנגד, היה בעל חגורה שחורה בכמה ענפי אומנויות לחימה, מנהיג, חייל וקצין מקצוען, הלוחם בעוז ובענווה למען הערכים בהם האמין.

חברו ע' סיפר על העוצמות שבהן חי: "היה היפראקטיבי ולקח את זה לכיוון כל כך חיובי – סימן לעצמו מטרה ולא נח לשנייה. הוא לא התפשר בבינוניות, הוא חי בעשייה. היו לו שאיפות גם לעוד חמישים שנה. כל דבר שעשה – עשה מתוך תחושת שליחות למען עם ישראל".

יאיר, כשמו כך היה, אור לכל הסובבים אותו. חבריו וחניכיו תיארו אותו כאדם שהחיוך לא מש מפניו גם במצבים הקשים ביותר. תרם ועזר לאחרים בפשטות ובענווה. ידע לזהות חניכים, חברים וחיילים שנמצאים בקושי ולסייע להם בהתאם והעדיף תמיד לפעול מאחורי הקלעים ולא להבליט את עצמו.

במרץ 2022 התגייס לצה"ל, לסיירת הנח"ל.

גם בצבא המשיך להצטיין. בהשבעה מפקדו העניק לו את התג האישי שלו, בסיום הטירונות המפק"צ, תומר שוהם (שנפל ב-7 באוקטובר) העניק ליאיר את הכומתה האישית שלו. יאיר גם היה מצטיין סוף מסלול של הסיירת וקיבל את התעודה ומגן ההצטיינות ממפקד הסיירת וממפקד החטיבה (סא"ל יהונתן צור המכונה "ברנש" ואל"מ יהונתן שטיינברג – גם הם נפלו ב-7 באוקטובר).

יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות), היה מ"כ טירונים בסיירת נח"ל ונבחר כמפקד מצטיין בבא"ח. לאחר מכן, היה גם מצטיין קורס קצינים גפן בבה"ד 1, שם קיבל את ההצטיינות מראש הממשלה בנימין נתניהו ומהרמטכ"ל הרצי הלוי. הוא אף היה מועמד לקבל קצין מצטיין של חילות השדה – אך נפל טרם הספיק לכך. בבסיס כל אלה, עמדה תפיסת עולם ברורה: להיות מקצוען, להצטיין בכל דבר שעושים ולחיות חיי שליחות עבור עם ישראל.

לצד המקצועיות וההצטיינות לאורך כל המסלול הייתה ליאיר ענווה גדולה. ביום שיאיר נפל, גילו הוריו תעודות ומגינים של הצטיינויות שלו שכלל לא הכירו. התברר שהוא החביא את התעודות והמגינים במגירות בארון מבלי לספר עליהם. בנוסף, במהלך השבעה גילו הוריו מהמזכירה של הישיבה התיכונית בה למד שקיבל גם תעודת מצטיין משרד החינוך.

האמונה הייתה חלק מהותי מחייו, איש של תורה ומצוות, שקבע עיתים ללימוד גם בעת לחימה. מאז שהיה ילד, יאיר הקפיד על קיום המצוות ועל ציצית כל הזמן, גם בשירות המבצעי הוא לא עשה לעצמו הנחות. כאשר הגיע באוגוסט 2023 לבא"ח נח"ל בתור מ"כ טירונים של הסיירת, יאיר התלבט עם אביו לגבי לבישת ציצית בריצת הבוקר, וכתב לאביו שהיה מקפיד "ברזל" על ציצית – "ברזל" גם באימונים וגם במסעות וחשב להוריד את הציצית רק בריצות הבוקר, שכן היה מודד את התוצאות שלו, הוא רצה תמיד להיות במגמת שיפור והרגיש שהציצית מפריעה לו. לבסוף החליט לא להוריד את הציצית.

לאחר נפילתו, כשהדבר התפרסם, המושג "ציצית ברזל" תפס! מאז אלפי בני נוער, תלמידי בתי ספר, מכינות, מתגייסים וחיילים לובשים "ציצית ברזל" לזכרו.

לאורך כל שירותו הצבאי קשריו עם משפחתו ועם חבריו המשיכו להיות עמוקים ואיתנים. תמיד הצליח למצוא זמן לשיחה אישית, לתמיכה, לחיזוק, לעצה ולהקשבה.

בחופשותיו מהצבא, יאיר הקפיד לבקר חברים שנפצעו בקרבות, ולבקר משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן, לפעמים היה מגיע מהצבא לביה"ס על מנת לסייע לחניכיו מ"בני עקיבא" בלימודים לקראת הבגרויות וכל זאת בהתנדבות כמובן.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים, החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה, יאיר המשיך לשרת כמפקד כיתה בבסיס האימונים החטיבתי. בתחילת המלחמה הוא ביקש לצאת ולהצטרף לצוות המקורי שהיה אמור להיכנס לעזה. לא רצו לוותר עליו בהכשרות, אבל הוא התעקש, היה חשוב לו להצטרף לחברים שלו ולנסות להציל את החטופים. בנוסף, היו לו חברים ומפקדים שנהרגו וזה נתן לו יותר מוטיבציה. מבוקשו ניתן לו ויאיר נלחם לצד חבריו מהצוות המקורי שלו בעזה במשך מספר חודשים.

לאחר מכן, יצא לקורס קצינים בבסיס ההדרכה המרכזי להכשרת קצינים בצה"ל (בה"ד 1). הוא התבלט שם לא רק בביצועיו הפיזיים אלא גם באישיותו יוצאת הדופן. על אף שנפצע בברכו בתחילת הקורס, התעקש לסיים אותו. מתוך למעלה משלוש-מאות צוערים ממיטב היחידות המובחרות של צה"ל, יאיר סיים בהצטיינות. את תעודת ההצטיינות קיבל ביולי 2024 מראש הממשלה ומהרמטכ"ל.

בשל העובדה שהיה מצטיין קורס קצינים, ניתנה לו אפשרות לבחור תפקיד והוא בחר לחזור אל החיילים שהיה מ"כ טירונות שלהם כקצין בשלב ה"מסכמים" של ההכשרה בסיירת. בתור מפקד היה מקצוען, פרפקציוניסט, חדור מטרה ובעל ראייה רחבה. הוא ניחן ביכולת הקשבה יוצאת דופן וברגישות לכל אדם. הוא שילב משמעת עם אנושיות והציב רף גבוה לעצמו ולחייליו, אך תמיד מתוך דאגה אמיתית לכל חייל. הקפיד להעצים את חייליו, לטעת בהם ביטחון ולהפוך אותם לאחראים, למסורים ולמחויבים למשימה.

מש"קית תנאי שירות ששירתה איתו סיפרה: "מעולם לא פגשתי כזה מפקד. כזה בן אדם מסור, טוב לב, בוחר כל יום מחדש להיות הכי טוב ולהפוך את חייליו להיות הכי טובים". כדוגמה לדבריה, סיפרה על דאגתו לאחד מפקודיו, חייל בודד שהוריו גרים ברוסיה והוא לא התראה איתם מתחילת שירותו הצבאי. לאחר מאמצים רבים, יאיר הצליח לסייע בהבאת אימו של החייל מחוץ לארץ והם נפגשו בטקס סיום המסלול שלו.

חברו מהסיירת צ' סיפר עליו: "הוא תמיד עשה יותר מכולם, גם כשהיית בטוח שאתה נותן את כל כולך, שושן היה לידך להזכיר לך שתמיד אפשר לתת יותר, אפשר לעזור, לתרום, להשתפר…"

המשפט הראשון שכתב במחברת שלו: "לא להסתכל מה לא טוב באחרים – להסתכל על עצמנו".

הפסוק שליווה אותו במהלך שירותו הצבאי: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי, אמר ה' ..". [זכריה, ד']. פסוק שמבטא עוצמה מתוך ענווה והכרה שבסופו של דבר הכול ביד הקב"ה. יאיר כתב את הפסוק בתוך הכומתה שלו, בחר בו כסטטוס בטלפון ואף נהג לחתום בו הודעות לחייליו.

בכתביו של יאיר: "אני רוצה לשרת בצבא כמפקד וכקצין הרבה שנים. רוצה אחרי הצבא להשפיע על אנשים, על המדינה, ולהמשיך לתרום למדינה במשך כל החיים".

מפקדיו אמרו שהצוות בפיקודו נטל חלק משמעותי במלחמה. "חיילי הצוות נלחמו כמו אריות בקרבות הרואיים ברצועה. יאיר היה גאה בהם".

חמישה ימים לפני נפילתו יאיר הציל חיילים רבים תחת אש באירוע קשה. סיפר מ', קצין הנדסה שהיה באירוע: "פתחנו ציר אחרי אירוע קשה עם טנקים ודחפורים שנפגעו במארב מתוכנן היטב של חמאס. יאיר הציב את הצוות שלו על הסוללות על מנת שיחפו עליו, הוא היה הראשון שהגיע לטנק ויחד עם חוליית החוד שלו סייע בפינוי לוחמי השיריון. אנחנו התהפכנו עם הדחפור 9D שלנו לתוך בור וירו עלינו מכמה כיוונים וגם טילי נ"ט, אני והמפעיל לא יכולנו לצאת מהכלי והדלתות היו תקועות, היינו ממש לחוצים. יאיר הגיבור רץ אלינו… ירו עליו נ"ט הוא עף באוויר, הכוח שרץ מאחוריו סמג"ד הסיירת וחיילים נוספים נפצעו מטיל הנ"ט, אבל פתאום מתוך אש והעשן יאיר קם והמשיך לרוץ אלינו, כשהוא הגיע, הרגיע אותנו, בהתחלה הוא פתח את הגג עם מפתחR וביקש את הצלמים. הוא סירב להוציא אותנו מהגג כי ירו עליו צלפים והוא קבע שזה מסוכן מדי בשבילנו, הוא החליט לפרוץ את הדלת מהצד, הוא הצליח לעשות את הבלתי ייאמן וחילץ אותנו תחת אש, הוא העביר אותנו לאזור בטוח וחזר לפנות חיילים ופצועים נוספים באותו אירוע קשה".

לימים, התברר שבמסגרת סכ"מים של קורס קצינים ברמת הגולן ושת"פ עם הנדסה ושריון, בזמן המנוחה – יאיר הלך לחיילי השיריון וההנדסה על מנת ללמוד, מספר חברו לקורס י': "הוא ביקש לדעת איך מחלצים מטנק, איך פותחים מסדרון אחורי, איך נוהגים, איך יורים בתותח במא"ג מקביל, איך פורצים ל-9D תקול, איך נוהגים, למד את התרגולות ועוד, כל יום היה הולך ולומד. יאיר לא היה מבזבז את הזמן וכנראה שבזכות התרגולים האלה, הצליח לחלץ תחת אש פצועים שהיו לכודים בתוך טנק ו-9D ימים ספורים לפני שנהרג".

כמה ימים לאחר אירוע החילוץ של הלוחמים תחת אש, ב-13.1.2025, יאיר יצא עם חייליו למשימה מבצעית בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. במהלכה, בשל פיצוץ במבנה שבו שהו, נפל יאיר יחד עם ארבעה מלוחמיו: סמל ראשון אביאל וויסמן, סמל ראשון גיא כרמיאל, סמל ראשון יהב הדר וסמל ראשון יואב פפר.

סגן יאיר יעקב שושן נפל בקרב ביום י"ג בטבת תשפ"ה (13.1.2025). בן עשרים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

אימו ספדה לו: "היית כל כך הרבה דברים בו זמנית ונגעת בכל כך הרבה אנשים. אהבת כל כך את הארץ, בכל מקום שבו היית השארת חותם ענק. תמיד שאלת אותי איך אפשר לעזור גם כשהיית עייף. דאגת לסבא וסבתא והתקשרת לשאול לשלומם בכל הזדמנות. קרו לך הרבה ניסים, אבל בשמיים רצו אותך, היית טוב מדי לעולם הזה. בעולם הזה אף פעם לא נחת, אבל עכשיו אתה נמצא בעולם שכולו טוב. אוהבים אותך עד כאב ומתגעגעים בטירוף".

אביו ספד לו: "היית הכתר שלנו, עטרת ראשינו. לא היה אפשר לעמוד בקצב שלך, היית גדול מדי בשביל העולם הזה. תמיד היית צעד אחד מעל כולם. בעל מידות טובות, רגישות וענווה, נגן פסנתר מחונן, כמה אהבתי לנגן איתך".

נריה אחותו הגדולה ספדה לו: "היית הכול בשבילנו. אין דבר שלא הצטיינת בו ואין מישהו שלא נגעת בו. הייתי מתפוצצת מגאווה שאתה אחי הקטן. כשהבנת שאני בהיריון, אמרת לי שאתה תדאג לילד "למקום טוב בצבא" כשבעצם אתה מתכוון לכך שהוא יהיה קרבי. אני מבטיחה לך שהתינוק הזה יידע עליך בכל רגע ויגדל על הערכים שלך".

יעל, אחותו ספדה לו: ״אחי הגדול, המושלם, איפה אתה? זה לא נתפס. תמיד אמרנו שאתה טוב מדי לעולם הזה. היית עם לב כל כך טהור. הסתובבת בעולם הזה כמלאך בדמות אדם״.

אחיו ברק ספד לו: ״יאיר אחי, היית המודל לחיקוי שלי. כשקיבלתי את ההודעה עליך עמדו בפניי שתי אפשרויות – ליפול או לקום ולהמשיך את הדרך שלך. לנצח אחי, אזכור אותך תמיד בכל דבר שאעשה. אוהב אותך ואמשיך את דרכך״.

דבריה של אורי אחותו הקטנה באזכרת השנה: "יאירוש החוסר שלך כל כך מורגש והגעגועים אליך אף פעם לא נפסקים, למדתי שהכאב והחוסר שלך אף פעם לא ייעלמו. שזה תמיד ילך איתי ואני צריכה ללמוד לחיות עם זה."

חייו של סרן יאיר יעקב שושן היו עדות לעוצמה, לענווה, למקצועיות, לאחריות, ליראת שמים ולאהבת אדם והארץ, והוא הותיר אחריו אור גדול שממשיך להאיר גם לאחר נפילתו. משפחתו, חבריו, חייליו וחניכיו ממשיכים את דרכו, בהנצחות:

הרצאות וסיפורי השראה על דמותו בבתי ספר, יחידות צה"ל וארגונים שונים בכל הארץ.

מיזם "ציצית ברזל" שפועל בארץ ובעולם.

מיזם "אתה לא לבד" – סיוע לחיילים המתמודדים עם מצוקה נפשית.

מיזם סיוע לחיילים בודדים.

עשרות קבוצות וואטסאפ של חמ"לים קרויות על שמו, בחלקן היה פעיל מאוד וסייע לאחרים.

הקמת בית מדרש אקדמי במעלות – שלוחה של מכון לב בירושלים שיישא את שמו של יאיר. המרכז יוקם בתוך הישיבה התיכונית במעלות שבה למד והצטיין ויהווה מקום שבו יילמדו מקצועות הנדסה אקדמיים לצד לימודי קודש, יתחנכו ויגדלו לאור ערכיו של יאיר: שקידה ודבקות בתורה, מצוינות, רעות ואחריות לאומית.

הקמת תצפיות ופינות זיכרון.

כתיבת ספר תורה לזכרו.

הוקמה פינת "האחים" בסניף בני עקיבא במעלות לזכר יאיר וחברו לצוות בסיירת צור אברהם, יוזמה של הנוער במעלות – מקום לפעילויות חברתיות.

"ממשיכים את שושי" – חבריו הכריזו על יום שבו שומרים על קשר ביום הולדתו של יאיר, מאחר שנהג להתקשר לעיתים קרובות להוריו ולחבריו ולדרוש בשלומם.  

יאיר מונצח באתר האינטרנט "גלעד לחללי הנח"ל", באתר ההנצחה של חטיבת הנח"ל בפרדס חנה, באתר של בית ספרו "אורט מעלות", בעיר קריית שמונה, בעיר מעלות, באתרים "ממוריז +" ו"ריממבר" ובהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל.