1973-1967 - השיא
יאיר רוזנבלום ודני ליטאי היו אחראים גם לתוכניתה ה-21 של להקת הנח"ל, תוכנית ללא שם מוגדר אך עם שירים שהפכו ללהיטים, עם חברים שחלקם ותיקים וחלקם חדשים בלהקה, ועם במאי מערכונים מיוצאי הלהקה - יהורם גאון. התוכנית הוכנה בזמן שיא של כמה שבועות ספורים, במקום התוכנית הפרוטה והירח שנגנזה לאחר הצגת הבכורה. את התוכנית הגנוזה ביימה נעמי פולני, כמיטב המסורת של ה"תרנגולים", שזכתה להצלחה גדולה בתחילת העשור.

הקהל של אחרי מלחמת ששת הימים לא התחבר לכוריאוגרפיה הפיוטית, התוכנית ירדה, ודני ליטאי הוקפץ מחופשה כדי להציל את הלהקה. רבים זוכרים את התוכנית בשם קרנבל בנח"ל, על שם הלהיט הגדול ממנה, אך היו בה להיטים נוספים כמו "שלווה" (אבי קורן/יאיר רוזנבלום), "בשמלה אדומה" (רות ספרוני/יאיר רוזנבלום) ו"החיים היפים" (ירון לונדון/יאיר רוזנבלום). לתוכנית זו הכניס רוזנבלום צלילי אורגן (של יובל חבצלת האקורדיוניסט הווירטואוז שהתמודד עם הכלי האלקטרוני החדש בהצלחה) וגיטרה חשמלית (של דני סנדרסון), שהחליפו את האקורדיון הישן וסימנו עידן חדש בלהקה, של מוזיקת פופ המתחברת יותר למגמה המוזיקלית בעולם.
70-1

על חברי הלהקה נמנו גם עמוס טל-שיר (מפקד הלהקה), מנחם זילברמן, אופירה גלוסקא ומירי אלוני. בזמן החזרות לתוכנית, המשיכה אופירה גלוסקא, ששירתה קודם לכן בצוות ההווי של הנח"ל, להופיע במסגרת הצוות עם הלהיטים "חורשת האקליפטוס" (נעמי שמר), "זמר שכזה" (יעקב רוטבליט/נורית הירש) ו"באביב את תשובי חזרה" (שארל אזנבור/אבי קורן).

מירי אלוני הייתה כוכבת התוכנית ה-22 של הלהקה, היאחזות הנח"ל בסיני (1970), עם קטעי הסולו שלה ב"הבן יקיר לי", של משפחת החזנים לבית מלבסקי, או ב"שיר לשלום" (יעקב רוטבליט/יאיר רוזנבלום) אשר גרם לוויכוחים לא מעטים. ההתנגדות לשיר באה בעיקר מצד אלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי, שטען כי הוא שיר תבוסתני המחלל את זכר המתים ועלול להוריד את המוטיבציה של החיילים. הוא אסר על הלהקה להופיע בשיר זה, אך לאור הפופולריות המואצת שהשיר תפס, שרו אותו חברי הלהקה כהדרן. שירים ומערכונים נוספים בתוכנית היו שיר הנושא של התוכנית "בהיאחזות הנח"ל בסיני", וכמו כן גם "אנחנו ואתם" (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום), "שיר רחוב" (אבי קורן/יאיר רוזנבלום), "טרנטלה" (יורם טהרלב/יאיר רוזנבלום) ומערכון הטלפון בו השתתפה כוכבת התוכנית מירי אלוני. תוכנית זו כללה בתוכה את עמוס טל-שיר וכמו כן גם את גידי גוב, ירדנה פיינבאום (ארזי), אפרים שמיר, יובל חבצלת, רותי הולצמן, לאה לופטין, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק, תמי עזריה, מאיר פניגשטיין, אמוץ ברונטמן, טלי גולדברג, שמעון ויצמן, יצחק בן-מלך, ויובל דורי. שלושת האחרונים : יובל,איציק וויצמן היוו שלישייה במילואים בתום שרות המילואים הארוך עם חבריהם ללהקה במלחמת יום הכיפורים. למעשה תוכנית זו של להקת הנח"ל היוותה את הבסיס לשני הרכבי הבידור הגדולים בהמשך שנות השבעים הלא הם להקת כוורת ושלישיית שוקולד מנטה מסטיק.

70-2

במאי 1972 יצאה תוכניתה ה-23 של הלהקה, הפלנחניק, הפקה גרנדיוזית במונחי הימים ההם, שהוקדשה למלאת 30 שנה לפלמ"ח. קצין החינוך של הנח"ל, סא"ל זאב פלג, כתב בתוכניה:
"הרגשנו כי זכינו להעמיד הפעם תוכנית בלתי שגרתית, קצת יותר רצינית ומחייבת שיתוף והזדהות מסוימת מצד הקהל. חפצים אנו כי הנוער המתחנך בשורותינו יספוג אותו משב רוח נעים והתמים, ואותה אחוות הרעים והנכונות להקרבה אשר אפיינה את דור הפלמ"ח בשעתו ואת צה"ל כיום".

בני נגרי על ההדרכה המוזיקלית ודני ליטאי על הבימוי והכוראוגרפיה היו אחראים על הפלנחניק, שהורכבה למעשה משני חלקים. החלק הרציני, שהוקדש לימי הפלמ"ח, כלל שירים כמו "בלדה על יצחק שדה" (חיים גורי/יאיר רוזנבלום), "הרעות" (חיים גורי/סשה ארגוב), ו"נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי" (נתן אלתרמן/יאיר רוזנבלום). החלק הקליל שהעלה אגדות ילדים והעלה הרבה הומור וסאטירה, כלל ביצוע הומוריסטי לסיפור "שלושת הדובים" בסגנון הגשש החיוור. על חברי הלהקה נמנו שמעון ויצמן (מפקד הלהקה), אפרים שמיר, גידי גוב, ירדנה ארזי, יצחק בן-מלך, ענת מיבר (גוב), יהודה עדר, דורית פנדריך (שדה), ראובן גבירץ, נעמי כפרי, יובל דורי, מוטי מורל, דני פאר, ריבה שכטר, צבי בומס, יצחק (איקה) שדה וחיה פיק. הפלנחניק הייתה התוכנית הגדולה האחרונה של הלהקה, שחתמה את תקופת הזוהר שלה.