"טבח מעלה עקרבים" התרחש ביום 17 במרץ 1954. בפיגוע הירי נרצחו 12 נוסעים של אוטובוס "אגד".

מיד לאחר התקפת המסתננים במעלה עקרבים הוקמה יחידת סיור של הנח"ל לאבטחת הנגב והשיירות לאילת.

שמה הרשמי היה יחידת סיור 130, או בכינוייה, סיירת הנח"ל בערבה.

להקמתה ומפקדה הראשון מונה סרן צביקה לבנון (לימים מפקד הנח"ל) שהיה אז מפקד קורס מכי"ם של נח"ל מחזור ט' במחנה נתן, ו"נמשך" משם עם לוחמים לצורך הקמת הסיירת. תפקיד הסיירת היה להגן על הנגב מפני מחבלים (פדאיון) ומסתננים באותה תקופה. הייתה זו היחידה הקרבית ביותר של צה"ל שבאחריותה הגנת כל הערבה והנגב.

לסיירת היו מספר בסיסים. המפקדה ישבה בירוחם, מחלקה במצפה רימון, מחלקה בחצבה, מחלקה ביוטבתה ומחלקה בבאר מנוחה.

באותם ימים הצנחנים, בגיבויו של משה דיין הרמטכ"ל ואריק שרון מקים יח' 101 ומג"ד צנחנים 890, שלטו למעשה ב"קרביות" של צה"ל, דבר שהתבטא ביד חופשית שניתנה לאריק שרון בגיוס או "משיכת" חיילים מיחידות שונות, ציוד וכמובן "מונופול" על פעולות התגמול.

באחד מלילות שישי, באמצע 1955, נקרא צביקה, מפקד הסיירת לביתו של מפקד הנח"ל דאז אל"מ אהרון דורון. הוא קיבל פקודה להעביר את סיירת הנח"ל ביום ראשון לאריק שרון. בתשובה לשאלה מדוע ולמה, ענה מפקד הנח"ל: "כי אתם טובים מידי".

ביום ראשון, הגיע צביקה, באזרחי, לבסיס בירוחם, חיכו לו כבר דוידי, סגנו של אריק שרון (לימים מפקד גדוד הנח"ל המוצנח) וקצינים נוספים מהצנחנים. צביקה אמר לסגנו, דרורי, להעביר את הסיירת לצנחנים ו…נסע הביתה. הוא חזר לפקד על בי"ס למכי"ם. וכך למעשה פורקה סיירת הנח"ל, אבל…

סיירת הנח"ל לרבות הקצינים, המפקדים והחיילים הפכה להיות חלק מסיירת הצנחנים של מאיר הר-ציון. ולפיכך, בעצם שדרת מפקדי וחיילי סיירת הצנחנים, וחלק גדול מלוחמי ומפקדי הצנחנים לעתיד, היו נח"לאים. בינהם ולא רק:

טיבי שפירא (מ"מ בסיירת הנח"ל ולימים מפקד גדוד הנח"ל המוצנח ואל"מ בצה"ל),

חיים נדל (מ"מ בסיירת הנח"ל ולימים מפקד גדוד הנח"ל המוצנח ואלוף בצה"ל),

זאב וקס (וכסי) ז"ל, (מ"מ בסיירת הנח"ל ולימים מפקד פלס"ר גדוד נח"ל המוצנח 88 שבמסגרתה נהרג בקרב המתלה),

ועוד רבים וטובים.

 ללא ספק, הצטרפות סיירת הנח"ל אל הצנחנים הניחה את היסוד לדור לוחמים ומפקדים עטורים וגיבורים.

כמו הסיירת שמוצאה מקורס המכ"ים כך גם קורסי המכי"ם של הנח"ל לדורותיהם, היו שותפים לכמה מסיפורי הגבורה והמורשת הבולטים ביותר בצה"ל.  בשנות ה-50, אם לציין כמה בודדים מהם:

  • קרב הסבחה (מבצע הר געש) שבו קורס מכי"ם 906 מחזור י"ב בפיקודו של צביקה לבנון לחם וכבש את מוצב המצרים בקרב הרואי. זו הפעם הראשונה שיחידה שאינה מן הצנחנים השתתפה בפעולות התגמול (בזכות מאיר עמית אלוף פיקוד דרום). קרב שסלל את השתתפות הנח"ל בפעולות רבות נוספות.
  • קרב המיתלה הפך לאחד מסיפורי הגבורה הבולטים ביותר בצה"ל. ונצרב בזכרון כמורשת קרב הצנחנים.

אך למען הדיוק ההסטורי, הכח שלחם במתלה היה מורכב מגדוד 88 (נח"ל מוצנח) כולל פלוגת הסיור שלו, גדוד ד' שכלל את סיירת הצנחנים, ושתי פלוגות קורס מכי"ם נח"ל 906, טנקים וסוללת מרגמות.

הגדוד שצנח בפיקודו של רפול לא לחם בקרב זה.

המח"ט אריק שרון, המג"דים מוטה גור ואהרון דוידי, הסמח"ט יצחק חופי והסמג"ד דני מט היו מהצנחנים.

ל"מעט" סיירת צנחנים חט' 202 (זוכרים מי הרכיב אותה שנה קודם – הנח"ל), כל הכוחות היו נח"לאים.

ולמרות שפלוגת המ"כים 906 הראשונה (יהודה מיטלמן) לחמה ונצחה לאור יום, ולמרות שפלוגת המ"כים 906 השנייה (לוי חופש) טיהרו את המצוקים הצפוניים, הצנחנים (הסיירת) קיבלו 23 עיטורים ורק 2 לנח"לאים (!).

הסיירת וקורסי מכי"ם של הנח"ל נושאים בגאון מורשת אדירה. כפי שצפה המנון הנח"ל ב-1953

"נח"ל נח"ל, היכון!"

דילוג לתוכן