הלוויתו של רני – אל"מ (מיל.) רענן שריר ז"ל, יו"ר העמותה

ההלוויה התקימה בתאריך 29.11.2019 בבית העלמין בכפר ביל"ו.

מסע ההלוויה של רני יצא מבית דב בכפר בילו, שם נישאו הספדים מהמשפחה, אנשי המקום, חבריו לשירות הצבאי, מעמותת הנח"ל ועוד. בהלוויה יצגו את צה"ל קצין חי"ר וצנחנים ראשי, תא"ל דן גולדפוס ומח"ט הנח"ל, אל"מ ישראל שומר. 

על קברו בבית העלמין הונחו זרי צה"ל, עמותת הנח"ל, ותיקי גדוד 50 , רשת עמל ועוד.

                                                                                                             29/11/2019

דברים לרני

קשה  לדבר על רני בלשון עבר, רני שהיה לסמל, מדריך ,ומפקד לדורות רבים ,איננו עמנו – ולנו קשה לעכל זאת.

 את רני הכרתי  אישית, הכרות בת שנים לאורך שרות צבאי קשה ומפרך, הכרות כמתנדבים בעמותת חללי הנח"ל .

רני כקצין החל דרכו בצנחנים- כלוחם וכמפקד, ועם הניסיון שצבר, עבר לשרת ביחידות הנח"ל , ביחידות הדרכה ולחימה – עד להגיעו לפסגה – עת מונה  למפקד הנח"ל , במסלול זה יצא לי לשרת עמו ,ותחת פיקודו במספר לא מועט של תפקידים, ואני זוכר את שלוות הנפש שהייתה אופפת אותו ,בעיקר ברגעים קשים , שלווה שהוא ידע להקרין על סביבתו, הוא ידע להרגיע ולכוון למטרה הנכונה, לרתום את כולם לעשייה ללא ויכוח, לרתום לעשייה מתוך רצון, הבנה ומוטיבציה – רצון שהוא ידע לנטוע בדרכו האצילית והמיוחדת לו, היה לו חיוך מיוחד שידע להרגיע ולומר, "בחייך תעשה את מה שאמרתי  ואל תספר לי  סיפורים".

   לפני כחודש היינו בביתו של רני ,וקיימנו ישיבת עמותה שגרתית, רני היה יושב ראש העמותה שלנו – העמותה לחללי הנח"ל, משימה לא קלה בעני, זה אומר לקחת את המושכות ,ולכוון את פעילות האתר  היושב על עשרות דונמים בפרדס חנה, ולספר את סיפור הגבורה והנתינה של הנוער שלא עמנו, להותיר מורשת ראויה  לדורות הבאים, לכוון את הפעילות באתר לנוער הגדל בארץ, ולספר לדורות את סיפור המגל והחרב. ומי אם לא רני – שהיה המפקד והמחנך – ראוי ומתאים ביותר לתפקיד זה.

ישבנו בישיבה זה לצד זה, הוא בראש השולחן ואני לשמאלו, הוא הוביל את הישיבה כמו תמיד, ביד רמה , ראה את הכיוון והחליט את ההחלטות הנדרשות, חברי העמותה ישבו מסביב לשולחן והביעו דעתם , ואבירה טרחה כל העת מסביב ודאגה לכל מחסור, אף אחד מאתנו לא העלה על דעתו ,שבעוד מספר ימים רני לא יהיה עמנו, גם כאן ידע רני לכוון את המעשים בהתאם לראייתו, הכל מתוך הבנה ויכולת, לא היו ויכוחים – היו מעשים ,שיתוף פעולה, הבנה  מלאה ומוטיבציה.

 עם סיום הישיבה שאלתי את רני מה שלום הבן? הוא לא הבין מדוע אני שואל על הבן  ולמה אני מתכוון, ואז הזכרתי לו, שבאחד מהתרגילים הליליים, כששרתנו בבית הספר למ"כים, הוא הביא את הבן- שהיה אז צעיר וקטן – להיות עמו ביחד, והיה זה במסגרת פשיטה פלוגתית באזור אשדוד , ועם הפתיחה באש של הלוחמים ,הילד נבהל, וכמעט ברח ונעלם לנו. "היו ימים" , הוא ענה לי, "ימים קשים מאוד, כדי להיות מעט עם הבן הייתי צריך להביא אותו להיות עמי בתרגיל הפשיטה".

ואכן התפקידים לו הועיד הגורל לרני – לא היו קלים, והם חפנו בקרבם מנהיגות, פיקוד, דוגמה אישית, חינוך דורות והנחלת המורשת לבאים אחרינו, בתפקידיו רני שירטט וסגר מעגל גדול בחייו, תוך ויתור על נוחות אישית, וחיי משפחה רגועים, לה זוכה כל אזרח במדינה.

אני לא יודע כיצד לסיים את דבריי , אני יודע וחושש שעם סיום הדברים יחל מסע הלוויה ,מסע שלא היינו רוצים שיתחיל ושלא היינו רוצים שיסתיים.

אסיים באמירה – התמזל מזלנו שהכרנו את רני, שהיינו לצידו, שותפים למשימותיו ודרכיו, אנו נמשיך בדרכו ונלך לאור נרו.

 

משיר הרעות – שמסמל לא מעט את הנחל אצטט:

 

…כבר שנה ונותרנו מעט

מה רבים שאינם כבר בינינו.

אך נזכור את כולם

את יפי הבלורית והתואר

כי רעות שכזאת לעולם

לא תיתן את ליבנו לשכוח…

 

למשפחה – היו חזקים וגאים- אנו עמכם.

 

שלמה אלון

בשם הנחלאים וחברי עמותת הנח"ל

דילוג לתוכן