בנם של דורית ואלדד. נולד ביום י"ג בסיוון תשס"ד (2.6.2004) במושב ברקת הסמוך לנתב״ג. אח קטן לדנה, אוריה, רוית ואדיר.

יותם גדל והתחנך בברקת, למד בבית הספר היסודי "מודיעים" שבמושב נחלים, מכיתה ז' עד י"א למד בתיכון התורני "עתיד – יגאל אלון" ביהוד ובכיתה י"ב למד במסגרת היחידה לקידום נוער בשוהם.

ילד שובב, מלא שמחה וביטחון עצמי, מנהיג ומוביל חברתי שהיה מוקף בחברים וכבש כל אדם שנקרה בדרכו עם נוכחותו הממגנטת וחיוכו שובה הלב.

כנער, היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא". אחת המדריכות סיפרה: "יותמצ'וק החניך הכי שובב ואנרגטי. תמיד דאגתי שיורידו אותו מאיזה עץ או גג שטיפס עליו. אני זוכרת שהייתי נועלת את הסניף והוא פתאום היה צץ לי מהחלון ומבהיל אותי, כזה קטן שהגיע לכל מקום".

מגיל צעיר כיוון ושאף הכי גבוה שאפשר, תכנן איך ירוויח כסף ויגשים את חלומותיו, והיה נחוש ויצירתי באופן בו פעל להשגת יעדיו.

כשהיה בן ארבע-עשרה, התחיל לעבוד וחסך כסף כדי לקנות לעצמו מחשב של גיימרים. בנוסף למחשב הקדיש זמן לספורט, התחיל לשחק פוטבול אמריקאי בקבוצת "זאבי קריית אונו". הוא התמיד באימונים עד הגיוס וחלם לשחק בליגת הפוטבול האמריקאית. חבריו לקבוצה מספרים שלמרות שהיה קטן יחסית מבחינה פיזית, הראה ביצועים מצוינים. שום דבר לא עצר אותו מלתת את כל כולו במשחק ולהוכיח שהגודל הוא לא מה שקובע. היה פייטר כבר אז.

ב-2021, כשהיה בן שבע-עשרה, נרשם לקורס די-ג'יי. התקלוט היה עבורו דרך לשלב בין אהבתו הגדולה למוזיקה לבין רצונו לשמח אנשים. הוא השקיע שעות רבות בלימוד המקצוע, קנה ציוד מתאים והפך לתקליטן מבוקש שניגן באירועים ובמסיבות מכל הסוגים.

כשלא ניגן במסיבות, אהב לצאת אליהן בעצמו וניצל כל הזדמנות כדי לחגוג. הוא היה המרכז של כל שמחה, הכוכב של כל חפלה ומסיבה. המסר שלו לחיים היה: "תצחק כאילו אין מחר ותחייך כמה שאפשר".

יותם היה אדם משפחתי מאוד, שתמיד דאג לבני משפחתו, לחבריו. הוא אהב לבשל ובעיקר להכין סלטים חריפים מאוד, והמאכלים האהובים עליו היו סלטים עם הרבה ירק, מאכלים חריפים ובשרים טובים. כתחביב, אסף סכינים ונהג להשחיז פלדה, ברזל וכל חומר אחר שניתן היה להפוך לסכין.

לקראת הגיוס, הצטרף לעמותת "אחריי!" שם עבר מסלול הכנה לצה"ל והביע את תשוקתו לשרת בתפקיד משמעותי.

ב-7.12.2022 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הנח"ל, עבר בהצלחה את הגיבוש לסיירת ושובץ בפלגת "עורב". הוא היה גאה ונרגש ללבוש את מדי צה"ל ומלא במוטיבציה. השירות הצבאי היה מבחינתו הזדמנות לא רק לתרום למדינה אלא גם להתפתח מבחינה אישית, והוא היה נחוש לצלוח כל אתגר שיגיע במהלכו. חברו לשירות סיפר: "הילד הכי גבר בארץ, הלוחם הכי טוב שהכרתי, זכות ענקית להכיר את הבן אדם הזה… בוקר לפני הגיבוש של הסיירת שאלתי אותו למה הוא ככה נעול על לעבור את הגיבוש, הוא אמר לי שהוא עוד לא הגיע למצב שהגוף שלו לא היה מסוגל לעמוד בו והוא רוצה לקחת את עצמו לקצה".

בהכשרתו הקרבית היה מטוליסט – לוחם הנושא רובה רימונים, ובהמשך שימש כקשר של מפקד הצוות. בנוסף, הוגדר כ"א' צלם" והיה אחראי על מכשירי הקשר ועל האמצעים המיוחדים של חברי הצוות. חבריו לשירות מספרים שהיה לוחם אמיתי, חסר פחד ואמיץ בצורה יוצאת דופן, הפגין מנהיגות טבעית ורעות אמיתית לחבריו ליחידה. תמיד הושיט יד לעזרה, עשה הכול על מנת לסייע לחבריו, גם ברגעים הקשים ביותר, ודאג לשמח, להצחיק וליצור אווירה טובה בכל מקום שבו היה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת, יותם וצוותו היו בכוננות בבסיס האם של היחידה. עם פרוץ המתקפה, הוקפצה כל היחידה דרומה. הם הגיעו לקיבוץ כפר עזה, והצוות של יותם נשלח לשכונת ה"הרחבה" של הקיבוץ, על מנת להילחם במחבלים שהתבצרו בבתים ולטהר אותם.

במשך שתי יממות ניהל הצוות קרבות ארוכים וקשים מול המחבלים והציל את חייהן של משפחות רבות. בבוקר יום שני, רגע לפני שהגיע צוות אחר להחליף אותם, יצאו הלוחמים למשימת טיהור אחרונה. עם כניסתם אל הבית, נפתחה לעברם אש כבדה. יותם, שהיה חלק מחוליית החוד שנכנסה ראשונה לכל בית, נפגע ונהרג במקום.

רב-טוראי יותם הלל נפל בקרב ביום כ"ד בתשרי תשפ"ד (9.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בברקת. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

יותם מונצח באתר עמותת ידידי סיירת "עורב" נח"ל ובאתר הזיכרון של תנועת הנוער "בני עקיבא".

עמודים לזכרו, הכוללים תמונות וסיפורים מתחנות חייו השונות, נפתחו באתרי remember.bio, story of my life ו-memoriz.plus. עמוד נוסף לזכרו נפתח באינסטגרם תחת השם remember_yotamhillel.

קבוצת הפוטבול שבה שיחק יותם, "זאבי קריית אונו", קיימה טורניר לזכרו באצטדיון העירוני.

בבית הכנסת "הכותל המערבי" שבמושב ברקת נערך טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו.

לזכר יותם הוקם גמ"ח (ארגון גמילות חסדים) הגברה, המספק ציוד הגברה מקצועי לאירועים.

אחיו הגדול של יותם, אדיר, כתב שיר לזכרו בשם "ותמיד שישאלו". השיר נכתב, הולחן והוקלט במסגרת פרויקט "קולות המלאכים", שכל השירים בו מוקדשים לזכר הנופלים במלחמה. ניתן להאזין לשיר ביוטיוב, בביצועו של שגיא גטר. מילות הפזמון: "ותמיד כשישאלו/ אתגאה בך/ על מי שבשבילי תמיד היית/ על איך הפכת כל סיבה למסיבה/ כמה שאני אוהב אותך/ יכול לכתוב רבות עליך/ היית האח הכי חבר/ אלוהים רצה אותך יותר/ קרוב אליו".