512266

מנחם, אברהם (אבי)

בן ברטה ובן-ציון, מניצולי השואה. נולד ביום י"ג באייר תשכ"ט (1.5.1969) בתל אביב. שמו - אברהם, ניתן ע"ש סבו, אבי אמו, אשר נרצח בידי הנאצים בסלוניקי. הוא למד בבית-הספר היסודי 'גבעת השלום' בתל אביב, ובחטיבת-הביניים 'רוגוזין'. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני ה' במגמה הריאלית. אבי, כך כונה בפי כול, היה תלמיד מצטיין. מעיד עליו מנהל בית-הספר היסודי, צבי סירוטה: "הוא היה ילד מחונן ותלמיד שקדן וניבאנו לו גדולות". ומתאר מנהל בית-הספר התיכון, נחמן סירקין: "האם אתם מבינים מה זאת אומרת לסיים י"ב בכיתה הריאלית בציונים של תשע ועשר? הוא היה רציני, אחראי, שקול, חרוץ, שקט, תמיד מכין שיעורים. תמיד יודע, תמיד מצליח. הוא לא היה אמביציוזי בצורה כזו שידאג רק לעצמו, חבריו היו קודמים, ראשונים". כשהיה בן עשר הצטרף אבי לתנועת הצופים, לשבט 'הגבעה' בקרית שלום. הוא עבר את כל השלבים בהדרכה, גם כראש גדוד, והפעילות בצופים תפסה מקום חשוב בחייו.

אבי היה בעל אופי נוח, מוכשר ויפה תואר. הוא אהב לעשות כל דבר בשקט, לאט, בלי לרוץ - ובשלמות. אבי לא דאג ולא היה לחוץ, נהפוך הוא - תמיד היה לו זמן לעזור לחבריו. וכך מתאר אותו יואב מני, חברו לספסל הלימודים: "היית אהוד על כולם. אבל לא מפני שניסית להיות כזה. להיפך, היית שקט וסולידי. היתה לך דעה עצמאית על מה שצריך לעשות ומה שלא, אבל לא נדחפת קדימה. לא הרמת קולך בוויכוח, ורק מששככו הקולות אמרת בקול שקט את דעתך, שהיתה מנומקת ומחושבת". ומסכמת שכנה: "אבי כל-כך שקט ועם עוצמה פנימית אדירה".

הוא היה בן נאמן ומסור להוריו וקשור אליהם מאוד. הטיול לספרד ולצרפת היה חוויה מיוחדת. אבי נסע עם הוריו לבקר את דודו בספרד. בטיול גילה התמצאות מהירה והפך עד מהרה למדריך המשפחה. לקראת הגיוס הצטרף לגרעין הנח"ל 'נודד' ויצא לשל"ת מוקדם בקיבוצים קדרים ונאות מרדכי.

הוא גויס לצה"ל בראשית ינואר 1988. לאחר הטירונות עבר לגדוד הנח"ל המוצנח, הוכשר כלוחם חי"ר וסיים קורס צניחה. את מרבית שירותו עשה בגבול לבנון. חופשותיו היו קצרות, אך אף פעם הוא לא התלונן. כמו מוריו וחבריו לפני-כן, גם מפקדיו העריכו את תכונותיו המיוחדות.

ביום כ"ג בטבת תש"ן (19.1.1990) נפל אבי בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו הורים ושני אחים - ניסים ומרקו. הוא הועלה לדרגת סמל לאחר מותו.

במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "אבי היה חייל מסור ואחראי, ראשון לכל משימה, לוחם וחבר למופת. אופיו המיוחד והערכים שהענקתם לו בבית הקרינו על סביבתו ושימשו מודל ודוגמה לחיקוי". הוריו הוציאו ספר לזכרו ובו דברים על דמותו מאת הוריו, מוריו חבריו ומפקדיו.