גלעד לחללי הנח"ל - דף חלל

סיפור החיים של רב טוראי זיו קראוס

517167

קראוס, זיו

בן גילה ונפתלי. נולד ביום ו' בשבט תשמ"ד (9.1.1984) בבית-החולים "הלל יפה" בחדרה. אביו, מבני המשק הראשונים בקיבוץ המעפיל, ואמו מבית מרשלק, בת קיבוץ רשפים שבעמק בית שאן. זיו היה הילד השלישי במשפחת קראוס, אח לחן ולמורן הבוגרות ממנו ולשירן אחותו הצעירה. שמו של זיו ניתן לו לזיכרו של לוי בר-זיו, בן-דודו של אביו, טייס קרב שנפל במלחמת יום הכיפורים ליד תעלת סואץ. כאשר נתגלתה גופתו של לוי לאחר תקופה ממושכת בה הוכרז כנעדר, נמצאה ליד גופתו חצי מקסדת הטייס שלו ועליה השם זיו.

זיו נולד בשלהי מלחמת שלום הגליל, כאשר אביו שוחרר משירות המילואים כדי להיות נוכח בלידתו. זיו היה ילד טוב, חייכן, סקרן ואהוב על כולם. הוא ניחן בשיער שחור חלק ועיניים שחורות ויפות. זיו גדל בחינוך המשותף, כנהוג בקיבוץ באותה תקופה, והשתלב יפה בקבוצתו.

בהיותו בן 5 יצאה המשפחה לשליחות חקלאית בקאלי, קולומביה, לתקופה של שנתיים. זיו למד תוך זמן קצר את השפה הספרדית, הצטרף לבית-הספר היהודי, רכש חברים רבים והשתלב עד מהרה במדינה הזרה. תקופה זו של חופשה מהקיבוץ נוצלה היטב לבילויים וטיולים בסופי שבוע, ולחיי משפחה שונים מאשר בקיבוץ. זיו למד לרכב על סוסים ולשיר במבטא ספרדי והמקומיים חשבו שהוא יליד המקום. לאחר שנתיים יצאה המשפחה כולה לטיול גדול באקוואדור, ארצות-הברית, קנדה, אנגליה ושבדיה.

עם שובם ארצה עלה זיו לכיתה א' עם קבוצתו "נרקיס". הקבוצה החלה את הלימודים בבית-הספר היסודי האזורי "משגב" בקיבוץ גבעת חיים איחוד. המשפחה השתכנה בדירה קטנה, ולאחר שבקיבוץ עברו ללינה משפחתית, זיו חלק מיטת קומתיים עם אחותו מורן בחדרון קטנטן.

זיו היה לתלמיד טוב מאוד בכל שנותיו בבית-הספר היסודי והצטיין במיוחד בחשבון ובמחשבים. הוא אהב מוזיקה וכבר בכיתה ג' החל בשיעורי נגינה על צ'לו. הוא סיים את כיתה ו' בהצטיינות. בכיתה ז' עלה לחטיבת-הביניים "שחר" בקיבוץ עין החורש. היתה זו גם שנת בר-המצווה. לכל בני גילו היתה פעילות משותפת רבה למען הקהילה, ומשימה אישית - כתיבת ספר השורשים המשפחתי. במהלך הכתיבה העמיק זיו והתוודע לעברה של המשפחה הגדולה שנספתה בשואה, לעליית הסבים לארץ ולהקמת הקיבוץ.

בשנה זו הצטרף זיו לתזמורת בני הקיבוצים הצעירה והשתתף בקונצרטים שהתקיימו בהתכנסויות התזמורת בחופשות, בפני הורים ואורחים.

נוסף לנגינה זיו אהב מאוד לעסוק בספורט. תחילה עסק בכדורעף ובהמשך עבר לשחק טניס שולחן והצטיין בריצות למרחקים ארוכים. הוא היה אוהד של קבוצת הכדורעף "הפועל המעפיל" ואוהד שרוף של "הפועל תל אביב" בכדורגל. את מדור הספורט קרא באופן קבוע והתמצא גם בענפי ספורט אחרים, כגון טניס וכדורסל.

לימים המחשב הלך ותפס חלק ניכר מזמנו. הוא התעניין והתמצא במחשבים ואהב לסייע לחברים ולבני המשפחה בפתרון בעיות מחשב.

בסיום לימודיו בחטיבת-הביניים היה זיו פעיל ושותף במסיבת הסיום שהכינו החניכים לכבוד ההורים וסגל בית-הספר.

זיו עבר ללמוד בחטיבה העליונה "מעין" בקיבוץ עין החורש. בתקופה זו החל להיות פעיל מאוד מבחינה חברתית. הוא הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ויצא למחנות וטיולים במסגרת התנועה, שם הכיר בני נוער מכל רחבי הארץ. עם הזמן היה למדריך חניכי הקן הצעירים ושותף לכתיבת עיתון הקן.

זיו בחר ללמוד במגמה טכנולוגית, למרות שתחומי העניין שלו כללו גם מוזיקה והיסטוריה. הוא הצטרף לתזמורת הבוגרת של תזמורת הקיבוצים, התמיד והתקדם בנגינה, למרות הזמן המועט שהשקיע בכך בין שלל עיסוקיו הנוספים.

בחופשות עבד בענף המדגה, שבו עבד באותה תקופה גם אביו. העבודה היתה קשה מאוד, אך זיו היה נחוש בדעתו להוכיח את עצמו ולהשתלב בצוות העובדים הוותיקים והצעירים של הענף.

בכיתה י"ב החליט להצטרף למשלחת תנועת "השומר הצעיר" לפולין ולקראת המסע המרגש עבר סדרת סמינרים בנושא השואה.

בהמשך החליט להצטרף לגרעין של בוגרי התנועה שהתקבץ מצעירי התנועה מכל רחבי הארץ. במהלך השנה שבה למד בי"ב, נהגו חברי הגרעין להיפגש אחת לחודש בסופי שבוע, ללימוד וגיבוש, ובהמשך התנדבו כולם לשנת שירות והדרכה בקהילה כקומונה. לצורך כך דחה זיו את שירותו בשנה ועבר קורסים וסמינרים רעיוניים רבים.

הוא היה מעורב מאוד בפוליטיקה הישראלית ומצוי בה ותמך בפשרה טריטוריאלית והידברות עם הצד השני. זיו נטל חלק בהפגנות ועצרות זיכרון לזכר ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, למען דרך השלום ונגד אלימות.

עם סיום לימודיו בכיתה י"ב זיו היה פעיל בארגון מופע הסיום והופיע בו בנגינה, משחק ושירה.

את שנת י"ג עשה זיו בקומונה בכפר סבא יחד עם חבריו לגרעין. היתה זו תקופה נפלאה של עצמאות אישית וחברתית, פעילות נמרצת ויוצרת של חינוך נוער צעיר בקני התנועה. זיו הדריך בעיקר בבית-הספר "רמות חפר" בקיבוץ מעברות, ואת עיקר המאמצים הקדיש לקבוצת נוער בני העדה האתיופית.

זיו למד להסתדר יפה גם בחיי הקומונה בעיר, התבגר, והיה מאוד רציני ביחס למשימה שלקח על עצמו. הוא קשר קשרים יפים עם חניכיו וחבריו בקומונה, ויצר קשר אישי ויפה עם חברתו דנה מרמת השרון.

לקראת סיום שנת י"ג הצטרף זיו לצוות ההקמה והארגון של אירוע "השומריה ה-9" של תנועת "השומר הצעיר", שמתקיים אחת למספר שנים ביער משמר העמק.

בסיום שנת י"ג, החליטו חברי הגרעין שאליו השתייך להתפזר ולאפשר לחברים ללכת לדרכם ולהתגייס לגרעין אחר ולהמשיך במסלול נח"ל גרעינים, במטרה להמשיך ולעסוק בהדרכת נוער גם במסגרת השירות הצבאי.

בנובמבר 2003 התגייס זיו לצה"ל. הוריו ליוו אותו לבקו"ם באיחולי אהבה וברכה לשירות מעניין, ובתקווה שיחזור בשלום הביתה.

זיו החל את אימוני הטירונות בנח"ל בבסיס הטירונות בתל ערד. לפלוגתו הצטרפו גם צעירים יהודים בני גרעינים בחו"ל. זו היתה פלוגה מיוחדת מבחינת ההרכב וההווי. האימונים היו קשים. זיו הפך לחייל, תוך מאמץ להשתלב מכל הבחינות וגילה בגרות ומנהיגות. את מסע הכומתה סיים בהצטיינות למרות שסבל מבעיות בריאות קשות בכפות רגליו.

עם סיום הטירונות ומסדר הכומתה המרשים באנדרטת הנח"ל, הצטרף זיו לגדוד 50 של הנח"ל ועלה לראשונה עם הפלוגה לפעילות מבצעית בגבול הצפון.

הבעיות ברגליו אילצו אותו לעבור טיפולים פיזיותרפיים. זיו הוצב במפקדת הגדוד בחברון, עד שיסיים את הטיפולים ומצבו ישתפר. הוא ציפה לחזור לפעילות עם פלוגתו ולצאת לשנת ההדרכה עם חבריו לגרעין. הוא קיווה לסיים את המסלול ולהיות לוחם למרות הכל.

שבועיים לאחר שחגג עם בני משפחתו וחברתו את יום הולדתו העשרים-ואחד, ביום כ"ב בשבט תשס"ה (31.1.2005), בשלהי האינתיפאדה השנייה, נפל זיו בעת מילוי תפקידו בחברון בגדוד 50 של הנח"ל. כך נקטעו כל החלומות והעתיד המבטיח.

רב"ט זיו קראוס הובא למנוחות בבית-העלמין בקיבוץ המעפיל. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות, בני משפחה וחברים רבים, שנותרו המומים, כואבים ומיותמים.

סבא מישקה וסבתא סימה כותבים: "אנחנו מדפדפים באלבום שלך והנה אתה ילד מאושר נישא על ידיים וכתפיים, מבויש קמעה ומקבל נשיקות, מבלה עם חבריך ימי הולדת מאושרים, רכיבה על סוסים, משתכשך במים, עובד כבר במדגה, וכבר ילד גדול רוכב על טרקטור, בית-ספר וטיולים יפים. קפדן בכל רמ"ח איבריך, מנגן על צ'לו ואהוב על כולם. שבענו נחת ממך מקונצרטים יפים גם במסיבות. כמה רב-גווני היית בחייך! יפה תואר ורגיש מאוד מבחינה פוליטית. היה לך רקע יפה וגם אהבה גדולה. כמה שאהבנו אותך חזק בחיק המשפחה - אין מלים לתאר. והנה אתה חייל, בן אדם בוגר ואוהב... דמותך המופלאה עומדת לנגד עינינו וכולנו נזכור אותך לעד, אהוב נפשנו."

חבריו למחלקה כותבים: "כל ערב כשהיינו חוזרים לאוהל בשעת הת"ש, זיו היה מוציא מתיקו קופסה של חומיות ומחלק לכולם, ותמיד דאג שיהיה עיתון בלייזר מונח דרך קבע בכיתה ג' רק כדי להסיט את מחשבותינו משגרת היום הצבאית. אנו זוכרים איך בכל זמני השיפצורים שהיינו מקבלים, בזמן שכולם ישבו מבואסים ולא הבינו איך הם יכולים לתפור מצנפת, זיו היה יושב ומציע את עזרתו לכל דורש. זיו, זיכרונך יישאר בכל אחד ואחד מאיתנו."

רותי סטרול, דודתו, כתבה לזיכרו של זיו שיר: "עוד מעט נסתובב על עקבותינו/ ונשוב לביתנו/ הגשם יורד ללא הפסקה/ קר כל כך ורטוב/ האדמה קרה, זהו מקום מנוחה/ ואין לנו מנוחה/ מהרגע בו קפא הדם בעורקים/ ונוזלי הגוף כמו נשאבו החוצה/ והנפש לא ידעה את עצמה/ איך אפשר ללכת מכאן ולהשאיר אותך ילד אהוב?/ כאן, כשכל כל קר ורטוב/ והגשם שוטף ללא הפסקה/ אנו כל האוהבים אותך עומדים כאן ולבותינו שבורים/ איך נמשיך לדפדף באלבומים?/ להביט בנער האהוב החובק אחות, אבא ואמא/ בגבר החובק נערה באהבה?/ ולדעת שהיית/ אין הלב מאמין/ ואין הדעת יודעת/ כי הנורא מכל התפרץ לתוך חיינו/ ולא תהיה נחמה."

מעין סיגל, חברתו לגרעין, כותבת: "אני חושבת על נקודות המפגש הרבות שהיו לנו, מהרגע הראשון בכיתה י"ב בסמינר קבוצות ההמשך, כשכולנו היינו כל כך תמימים, כל כך יפים, כל כך נרגשים. אני נזכרת בתהליכים שעברנו, בפעולות, בשיחות הגרעין לתוך הלילה. בהחלטות, בריבים, בשגעונות ובהתבגרותנו האיטית המשותפת. אני חושבת ורואה אותך לנגד עיני, נכנס לחדר שלך, שלי ושל אודליה, ומספר בהתרגשות על חוויה חדשה מהמופע של רוקי, מחבק את ארטא, הכלבה שלנו, ואומר שלום לדגים באקווריום, אהבתך המיוחדת. אני נזכרת באחת התכונות הבולטות שלך בנתינה מהלב, רצון תמידי לעשות טוב לכולנו, להכין ארוחות טעימות וימי גרעין מושקעים."

מעין גולני, רכז אזור מרכז בתנועת "השומר הצעיר", כותב: "נפגשנו לראשונה לפני שנה וחצי בסמינר למשלחת יוד-גימלים החדשה, ומאז ליוויתי אותך בתפקידך כמדריך בקן רמות חפר. היית נציגו הגאה של קן "מעיין" במשלחת ואהבת לספר ולהלל את הקן שבו גדלת ופעלת. בתקופה זו בחרת להיות חלק מקבוצה מיוחדת במינה ויחד גרתם ופעלתם תוך כדי מתיחת המוסכמות התנועתיות. במשך כשנה הדרכת בקן, תוך התמודדות לא פשוטה עם המציאות הקיבוצית והתנועתית המורכבת. למרות הקשיים התמודדת, צברת חוויות של הצלחות וגם כישלונות ולא ויתרת. את מרב הסיפוק קיבלת מהדרכת קבוצת העולים מאתיופיה במקום, והיית מאושר כאשר הדרכה זו נשאה פרי והבאת לשילובם במסגרות הפעילויות האזוריות והארציות. שיאה של שנת הפעילות היה בקיץ שבו היית שותף להקמת השומריה ולאחר-מכן להצלחתה. לא אשכח את השיחות הרבות שניהלנו על פוליטיקה. בחור רציני ומוסרי, אידיאליסט, מעורב פוליטית, יוזם ואחראי, ויחד עם זאת רגיש ומופנם. התנועה היתה חלק משמעותי וחשוב בחייך ולכן בחרת להמשיך במסלול התנועתי גם בעת שירותך הצבאי."

זיו נפל בהיותו בן 21 שנים. למרות היותו צעיר כל-כך, הספיק לחוות חוויות רבות בחייו ולספוג את אהבת הארץ, משפחתו וחבריו. כמדריך בתנועת "השומר-הצעיר", עמל זיו לתרום לחניכיו מאמונתו באפשרות של פשרה ודו-קיום של שלום עם שכנינו הערבים.

המשפחה כותבת: "אהובנו זיו, יישאר תמיד בלבנו הכואב. זיכרונו ודמותו ילוו אותנו לכל מקום ובכל שעה. יהי זיכרו ברוך לעד."

מגירת החלל באתר האנדרטה

באתר האנדרטה להנצחת חללי הנח"ל קיים חדר הנצחה ובו מוקדשת לכל חלל מגירה.

לתוך מגירה זו יכול כל מבקר באנדרטה לרשום או להשאיר מזכרת לזיכרו. 

גלריית תמונות

מקום זה מיועד לתמונות שהמשפחה והחברים יעבירו לאתר העמותה

חברים ומשפחה מספרים

העלאת חומרים דיגיטלים מטעם המשפחה והחברים מתבצע דרך כתבו אלינו

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן