97704

זהבי ניר

בן אברהם ואילנה. נולד ביום י"ז בתשרי תשט"ז (3.10.1955) בקיבוץ האון. כשהיה בן שש עברה משפחתו לירושלים, והוא התחיל את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'בית הכרם'. לאחר שנתיים עקרה משפחתו לחדרה, שם המשיך וגם סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'קפלן'. לאחר-מכן התקבל לפנימייה הצבאית שבחיפה, שם השלים את לימודיו התיכוניים במגמה ביולוגית. מטבעו היה ניר חברותי מאד, מעורה בחיי החברה בפנימייה ומתלמידיה המרכזיים. חוג ידידיו היה רחב והכול אהבוהו בזכות עליזותו, חביבותו ומשום שהיה חבר למופת, המוכן תמיד לעזור לזולת. בתום לימודיו בפנימייה יצא ניר לטיול באירופה.

בתחילת נובמבר 1973 התגייס ניר לחיל-הצנחנים ונשלח לסיני כחייל מן השורה. לאחר- מכן שירת בצפון הארץ ונטל חלק במלחמת ההתשה עם הסורים. ניר עבר קורס-מ"כים. ביולי 1974 סיים קורס-קצינים. במסגרת תפקידיו שימש כמדריך בקורס-קצינים, כמפקד מחלקת-טירונים, כמדריך-תול"ר, כקצין-מבצעים בחטיבת הבקעה ומ"מ קצין-אג"מ. כמפקד-פלוגה בסיירת 'שקד', ולאחרונה כמפקד פלוגת-טירונים בגדוד 50.

הוא היה קצין מעולה ומידת אחריותו ודרך מילוי התפקידים שהוטלו עליו היו לשם-דבר ביחידה. פקודיו אהבוהו בזכות יחסו האנושי ובזכות חוש הצדק וההגינות שהנחו אותו בהתנהגותו עמם. במהלך שירותו נרקמו בינו לבין רבים מאנשי היחידה יחסי חברות, ואט- אט נאסף סביבו מספר רב של חברים שאהבוהו, כיבדו אותו והעריכו אותו, כאדם, כחבר, כקצין וכמפקד.

בנובמבר 1975 סיים את שירותו הסדיר והתנדב לשירות-קבע. באפריל 1978, לאחר שהשתתף במבצע ליטני ביקש לצאת לחוץ-לארץ כדי לבקר את משפחתו שעשתה בצרפת, עקב תפקידו של האב כשליח אגרקסקו במרסיי. בקשתו אושרה והוא בילה עם משפחתו שם כחודש-ומחצה. עם שובו, חזר לתפקידו בצבא וכארבעה ימים לאחר-מכן, ביום ד' בסיון תשל"ח (9.6.1978) נפל בקרב בדרום-הלבנון. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נפלו הוענקה לו דרגת סרן.

בהספידו את ניר אמר מפקד-החטיבה: "ניר היה מאלה שבשעת מבחן כל אחד רצה אותו לידו. ניר היה מאלה שאפשר היה לסמוך עליו במאת האחוזים. כשידעו שיש משהו שקשה לעשותו, היה זה ניר שנבחר להיות הראשון. אני מאמין שבפעולה שניר לקח בה חלק, מנענו אבדות, ואולי זה שכרנו למרות שהתשלום הוא כבד..." מפקד-הגדוד כתב: "בתקופה האחרונה פיקד ניר על פלוגה בגדוד ומילא את תפקידו זה בצורה מעולה, תוך גילוי דוגמה אישית למופת. אין לתאר במלים את הצער והיגון הקודר בו שרויה היחידה מאז מותו של ניר..." מפקדו בקורס-קצינים הקדיש את החוברת 'האדם והמלחמה', שהוצאה בשנת 1981 לזכרו של ניר, וכך כתב: "בדמותו של ניר שלובים היו חיוניות ומרץ בלתי-נלאים, העזה ואומץ ויכולת הגות ומחשבה מבוגרת ופורייה, והוא שימש לי, הקשיש ממנו, מודל ודוגמה של הקצין הצעיר בצה"ל".