בן מרגריטה. נולד ביום ד' בטבת תשס"ב (19.12.2001) בעפולה. אח לסנדרה, ולדיסלב, יאסמין ואדם.

דניאל גדל בעפולה ובהמשך בחריש. היה ילד חייכן ושמח בעל עיניים טובות וחכמות, חזק מבחינה פיזית ונפשית ותמיד אפשר היה לסמוך עליו. ליבו, כפי שהעיד אחד מחבריו, "היה כגודל שריריו". בלט במתן כבוד לזולת, בנתינה ובסיוע לאחר בשעת צרה. כך כאשר טייל עם חבריו וראה ילד שכמעט טבע במעיין קפץ למים כדי לחלצו, וכשהבין שלאנשים אין די כסף כדי לשלם על קניותיהם הוא התנדב לשלם עבורם. "הוא היה מביא איתו למקום חשוך אור של החיים", סיפרה אימו.

אהב לרקוד, לבלות עם חברים, לטייל בטבע ולהעמיק בקריאת ספרים כדי ללמוד על החיים.

אחת מהתכונות שאפיינה אותו יותר מכול הייתה שאפתנות ונחישות להצליח. הוא נהג לכתוב לעצמו משפטי מוטיבציה דוגמת "אני מפסיק לחשוב כקורבן, ומתחיל לחשוב כמו ווינר כי זה מי שאני" ו"אל תיתן לאנשים לשבור אותך כי הם לא בנו אותך".

דניאל רצה להיות חייל קרבי כדי להגן על משפחתו ועל המדינה. לאחר סיום הלימודים בבית הספר התיכון "פסגת אמיר" שבחריש למד במכינה הקדם-צבאית "אשר רוח בו" שבמצפה רמון, המכשירה צעירים לשירות כלוחמים. גם במכינה התגלה כאדם איכותי, רציני ומנהיג מלידה, שמוביל את הקבוצה בעוצמה ובשקט.

ביום 11.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת נח"ל. הוא סיים את ההכשרה כמצטיין פלוגתי ובהמשך יצא לקורס מפקדי כיתות. במהלך שירותו הכיר את סתיו ומאז היו בני זוג בלתי נפרדים ואף עברו לגור יחד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה השבת דניאל היה אמור להיות בבית, אבל החליף חייל שביקש חופשה ונשאר בבסיס, במוצב סופה. לפנות בוקר, עוד לפני פרוץ הקרבות, יצא עם כוח של שישה חיילים מהסיירת אל אנדרטת "נירים דנגור" הסמוכה לקיבוץ סופה, כחלק מנוהל רגיל של כוננות עם שחר. עם תחילת המתקפה נתקלו בעשרות מחבלים וניהלו נגדם קרב עיקש. למקום נשלחה תגבורת של שישה חיילים, ויחדיו המשיכו להיאבק במחבלים ולמנוע את כניסתם לקיבוץ. בכך הצילו חיי רבים. במהלך הקרבות נפגעו מפקדי הכוח, ודניאל תפס פיקוד ובקור רוח ואומץ המשיך להילחם עד אשר נפגע גם הוא.

סמל דניאל בזגודוב נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותיר אחריו אם וארבעה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

ספדה לו אימו: "דני, אני אוהבת אותך מאוד. אתה מאוד חסר לי. אני מתגעגעת אליך מאוד, גיבור שלי. אני משתדלת לא לבכות אבל אני עדיין לא יכולה להפסיק. אני מבקשת תסלח לי, הרי הבטחתי לא לבכות. אריה קטן שלי, הפכת לאריה יפה וחזק עם לב טוב. אני יודעת שהגנת על המדינה שלך, על המשפחה שלך, אתה גיבור ישראל, אתה לוחם אמיתי. הצלת הרבה אנשים. אני גאה בך, תמיד הייתי גאה בך. החיים בלעדיך מאוד קשים, אין בהם יותר שמחה. עזבת כל כך מוקדם, ויש עצב וכאב בנשמה שלי. אתה הכי טוב בעולם. ברור שאתה חי בלב שלי. אני כל כך מתגעגעת לחיבוקים שלך. אהובי, אני אוהבת אותך ומקווה שניפגש בצד השני".

כתבה זוגתו סתיו: "אתה כל העולם שלי, החצי השני, אהוב ליבי … אני יודעת שניפגש ושזה רק עניין של זמן עד אז. תודה על הזכות להיכנס לך לחיים, לא הייתי מוותרת על שום רגע איתך. גם אם הייתי יודעת שזה ייגמר בצורה הכי נוראית בעולם הייתי חוזרת על הכול מהתחלה".

בטקס חלוקת כומתות הנח"ל שנערך במרץ 2024 העניקה אימו של דניאל את כומתתו למצטיין הפלוגתי. בכך ביקשה אימו להמשיך את המסורת של הענקת הכומתה ואת דרכו של דניאל.

בחג פורים תשפ"ד ערך תיכון "קריית החינוך אורט עפולה" טקס לזכרו של דניאל. אל הטקס הגיעו גם תלמידי תיכון "פסגת אמיר" שבו למד, ובסופו נערכו תחרויות ספורט קבוצתיות.

ביולי 2024 נחנך במתחם פארק "נחל המורה" שבעפולה עילית פארק "נחל דניאל" להנצחתו. הגלעד לזכרו הוצב סמוך לתוואי נחל המורה במטרה לחבר באופן סמלי בין הנחל שמקורו סמוך למקום מגוריו ובין חטיבת הנח"ל שבה שירת. על הגלעד מופיעה תמונתו של דניאל לצד המשפט: "אדם דומה לציפור שבכוחה לדאות מעלה מעלה בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף".

לזכרו הוקם עמוד הנצחה באינסטגרם, "remember_daniel_bezgodov".