בנם הצעיר של מיכל ואברהם. נולד ביום כ"ד בתשרי תשס"ג (30.9.2002) בפתח תקווה. אח לשחר וסתיו.

אור גדל בפתח תקווה. אימו נפטרה מסרטן כשהיה תינוק בן שנה וארבעה חודשים, ואביו טיפל בו, באחותו ובאחיו הגדולים ממנו במסירות רבה. למד בבית הספר היסודי "נווה עוז" בפתח תקווה, המשיך לחטיבת הביניים "אורט תעשייה אווירית" בעיר לוד, וחזר ללמוד בפתח תקווה בתיכון רב-תחומי "עמל א'". תלמיד שובב ופעלתן, שאהב לעשות מעשי קונדס ולהצחיק את ילדי הכיתה.

בלט כילד שמח, טוב לב ומאיר פנים, שכולו אור ואהבה. חברותי מאוד, אוהב אדם ומלא בנתינה. כלפי חוץ נראה קשוח מעט, אבל בתוכו היה רגיש ומתחשב. תמיד חשב על הסובבים אותו ודאג לרווחתם לפני שחשב על עצמו.

המשפחה הייתה בראש מעייניו. כיבד מאוד את אביו, ומדי יום הביע את אהבתו כלפיו במילה, בחיבוק ובנשיקה. קשריו עם אחיו ואחותו היו חמים וקרובים. בילדותו שיחק כדורגל בשעות הפנאי, ובנעוריו הרבה להתלוות לאביו לעבודתו באינסטלציה וגילה בכך עניין.

עם אחיו הגדול שחר, הנערץ עליו, טיפח תחביב משותף – רכיבה על אופנועי שטח. ב-2.3.2020 יצא איתו לרכיבה, וליד מושב בית יהושע בשרון, כשעצר לרגע בגלל תקלה באופנועו, ראה את אחיו ממשיך ברכיבה ונדרס על ידי רכבת חולפת. מותו של האח נקבע במקום.

הטרגדיה שהתרחשה לנגד עיניו העיבה על חייו של אור. סיפרה אחותו: "לא האמנו שזה שוב קורה לנו. היינו בהלם. היה הרבה עצב ובכי בבית, ולאור היה קשה יותר מכולנו, כי הוא זה שראה את אחיו האהוב נהרג".

באותם חודשים אחרי התאונה עבד אור כשליח פיצה. במעלית של אחד הבניינים בעיר, בדרכו לעוד לקוח, פגש במקרה את אסנת. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. הקשר בין שני הצעירים התהדק במהירות והם היו בלתי נפרדים, כדבריה. זמן קצר אחרי שנפגשו אמר אור לחברו: "היא תהיה אשתי". אור דאג לאסנת, היה קשוב אליה, ואהבתם נתנה משמעות לחייו, אחרי מות אחיו. אמר אביו: "הרגשנו שאלוהים שלח לו בת זוג מקסימה, חברת נפש".

כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל פנה לאביו ואמר לו: "אני לא רוצה להתגייס ולעזוב אותך לבד". שני אחיו הגדולים שירתו בצבא, והאב לא רצה שבנו הצעיר יהיה חריג, אבל נתן לו לבחור בעצמו את דרכו. "אל תעצור את החיים שלך", אמר לו. "תעשה מה שטוב לך". לאחר שקיבל את ברכת הדרך מאביו, החליט אור להתגייס, אבל רק לקרבי. "לא רוצה להיות ג'ובניק", הדגיש.

ביום 25.3.2021 התגייס לצה"ל. לאחר מיונים שירת בסיירת נח"ל. שובץ בבסיס כרם שלום, המרוחק כמה עשרות מטרים מגבול רצועת עזה, הגן על התצפיתניות שבבסיס ועל קיבוץ כרם שלום הסמוך. בתחילה התמודד עם האתגרים שמזמנת המסגרת הצבאית, ובחלוף הזמן מצא בה את מקומו. נהנה מהשירות, והיה אהוב על חבריו לצוות ועל מפקדיו.

במהלך שירותו שמר על זוגיות הדוקה עם אסנת. גם בפעילות בשטח, הצליח להשיג טלפון כדי לשאול לשלומה ולהצהיר על אהבתו. "זו הייתה אהבה ראשונה ואחרונה שלו", אמרה. אחרי שלוש שנות חברות הם דיברו על עתיד משותף, על נישואים והבאת ילדים לעולם. כשיצא לחופשות הקפיד גם להיפגש עם כל חבריו, ושמר על קשר קרוב עם אביו ואחותו. סיפרה האחות: "בגלל האסונות שעברנו, הוא תמיד עודד אותי ורצה שלא ארגיש רע". הזכיר לאחותו לבקר לעיתים מזומנות את אביהם, ואף וידא שהביאה אליו את ילדיה כדי לרומם את רוחו. היה דוד פעיל, אהב את אחייניו והרבה לבלות איתם. בסופי שבוע שבהם נשאר בבסיס, שמח כשבני משפחתו באו לבקר אותו והביאו לו אוכל ביתי.

ביום שישי, 6 באוקטובר 2023, התכונן לביקור נוסף של משפחתו בבסיס. חברתו הבטיחה להביא לו בשבת קציצות שאהב, ואחותו הכינה עוגת שוקולד וכדורי שוקולד. הוא עמד להשתחרר משירות סדיר כעבור חודש, וספר את הימים עד אז. כבר קנה כרטיס טיסה לסרי לנקה, לטיול שתכנן לצאת אליו עם כמה חברים אחרי השחרור.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשש וחצי בבוקר, כשנורו הרקטות הראשונות, התקשר אור לאביו ואמר לו, "יש בלגן". אחר כך התקשר לאחותו כדי לוודא אם הם באים לבקר. "כן, טילים לא מפחידים אותנו", אמרה. אחרונה דיברה איתו אסנת. בשיחת וידאו איתה, כשהוא במרחב מוגן, סיפר לה: "קורה כאן משהו מוזר. מגיע רכב עם אזרחים". אחרי כמה שניות הבין שאלה מחבלים. בשעה שבע ושתי דקות בבוקר השיחה התנתקה.

בטלפון הנייד שלו, שהתגלה בבסיס כשהוא מחורר מכדורים, נמצא סרטון וידאו של שתיים וחצי דקות. אור צילם תחילה את השמיים זוהרים ברקטות ויירוטים, ואז הניח את הטלפון לידו. המסך חשוך, אבל שומעים בסרטון את הכול: את היריות שירה על המחבלים, הזעקה "אימא, יורים עליי", וקול נפץ עז, שאחריו הסרטון נקטע. אור הרג שני מחבלים לפחות לפני שנורה. "הוא היה גיבור", אמרה אחותו.

סמל ראשון אור מזרחי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו אב ואחות.

ספד לו אביו: "אור שלי, בן יקר שלי, כמה שאני אוהב אותך אלוהים יודע. לא נתפס מה שקרה, אני לא מאמין ולא מעכל שנהרגת בעזה כששמרת עלינו ועל עם ישראל. ילד טוב לב שעוזר לכולם. תהיה בליבי לעד, אוהב אותך הכי בעולם. השם ינקום דמך".

ספדה אחותו: "אני מרגישה שאור איתי, שהוא כל הזמן מסתכל עליי, שומר עליי. הוא אמר לנו, 'אם יקרה לי משהו ואני אהיה למעלה, אני רוצה לראות אתכם שמחים'. אני מקווה מאוד שאוכל להיות שמחה כמו שביקש".

ספדה מורתו עליזה: "אור, תלמיד יקר ואהוב. חייכן, בעל חוש הומור ומכבד. הלב בוכה והראש מסרב להאמין. נוח על משכבך בשלום ותהי מנוחתך עדן".

המשפחה שוקדת על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתם של מיכל, שחר ואור מזרחי, האם ושני בניה.

אור מונצח בפתח תקווה בשני בתי הספר שבהם למד, "נווה עוז" ו"עמל א", בבית יד לבנים בעיר, בפארק "חרבות ברזל", ובגינה לזכרו ולזכר אימו ואחיו.

חבריו נסעו לסרי לנקה, שבה תכנן לטייל, והנציחו אותו בתמונה גדולה.

סרטון עדות על נפילתו של אור, בהשתתפות אביו, אחותו וחברתו, צילמו סטודנטים לתקשורת מאוניברסיטת רייכמן ופרסמו ביוטיוב:

הזמרת רום שינדלר כתבה ושרה לזכרו את השיר "אור שלי", שניתן להאזין לו ביוטיוב. ואלה מילות השיר: "זה שיר לאור שלי / הגיבור שלי / לנצח תהיה בזיכרון // זה שיר לחיים שלי / למלאך שלי / לקרבות הוא רץ ראשון // הוא ריגש אותי / וחיבק אותי / אמר חכי לי בחלון // הוא נישק אותי / הוא ליטף אותי / אמר תדליקי את האור / עכשיו חוזר אלייך // זה שיר לאור שלי / האוצר שלי שנתן לי את הכול / זה שיר למדינה שלי / הזעקה שלי / תישמע בכל מקום // נשמה שלי, המקלט שלי / אני תוהה מתי תחזור / הקולות שבי, התפילה שלי / שתבוא לי בחלום, שרק תחזור אליי".